9. בהתייחס לערך החברה, טענו המשיבים כי עמדת המבקש איננה נכונה. הדירקטוריון מעולם לא קבע את שווי החברה, ודברי הדירקטורים אליהם מתייחס המבקש ניזונו מהדיווחים שהוא עצמו מסר להם. מתמליל ההקלטה של ישיבת הדירקטוריון אליה הפנה המבקש עולה כי הוא עצמו אמר שאין די באמירות בעלמא כדי להעריך את שווי החברה. מאחר שמיום הקמתה ועד היום, מכירות החברה מסתכמות במאות אלפי דולרים בודדים, הרי שאין ממש בהערכות השווי אותן מציין המבקש בבקשתו. המשיבים אף ציינו כי הם מוכנים למכור את חלקם בחברה על-פי השווי המצוין על-ידי המבקש, כמו גם תמורת שווי של 10% ממנו.
עוד הוסיפו המשיבים כי השווי שנקבע לצורך ההשקעה לא נקבע באופן שרירותי. הם ציינו בהקשר זה כי לפני כחצי שנה ניסתה החברה לגייס הון לפי שווי של $1,200,000 וניסיון זה לא עלה יפה. המבקש מצדו יזם השקעה בחברה לפי שווי של $1,000,000 וכשל גם הוא. לגישת המשיבים, ניסיון נוסף לגייס הון לחברה בשווי נמוך יותר אינו פסול.
10. באשר לשווי הפטנט בספרי החברה, טענו המשיבים כי מדובר בשווי שנגזר מעסקת ההשקעה של מאן בחברה (השקעה של 4 מיליון דולר לפי שווי של 40 מיליון דולר). מדובר לגישתם בנתון משנת 2017, כאשר מאז לא הגשימה החברה את הציפיות ממנה. מעבר לכך – אין משמעות לשווי הפטנט בספרים, שכן אין כל משקיע המוכן לקבל שווי זה לצורך השקעה. עוד צוין כי רואי-החשבון של החברה ביקשו לשערך את שווי הקניין הרוחני שלה לצורך הדוחות הכספיים לשנת 2019, אולם לחברה אין מקורות כספיים לביצוע שערוך כאמור.
עוד הוסיפו המשיבים וטענו כי אין ממש בטענת המבקש אודות זכותו להשבת הפטנט לידיו. לפני הקמת החברה לא היה הפטנט בבעלותו הבלעדית של המבקש אלא בבעלות של המבקש יחד עם רעייתו והמשיבים. בעסקה בה מאן השקיעה בחברה, עברה הבעלות לידי החברה תוך הצהרות ומצגים ברורים כי הוא שייך לחברה ולה בלבד. משכך אין ממש בטענות המבקש לפיה יש לו "זכות עודפת" בקניין הרוחני של החברה.
11. המשיבים ציינו כי יש לדחות את הבקשה גם מאחר שהתנאים למתן סעד זמני לא מתקיימים. כך, קבלת בקשתו של המבקש תביא את החברה לשיתוק ולחידלון. אם בית-המשפט יקבל את הבקשה וימנע מהחברה לבצע את הגיוס, יהיו בעלי-המניות האחרים אלה שיקופחו, שכן כל אחזקותיהם בחברה ירדו לטמיון. מאזן הנוחות נוטה – כך נטען – לזכות המשיבים, שכן היעתרות לבקשה תביא את החברה למצב של חדלות-פירעון.