37. עתירת נדיבי להורות עליה זוכה:
אשר לשאלה אם יש לקבוע, כעתירת נדיבי, שהצעתה שלה היא הזוכה: לעניין זה טוענות העיריות כי הצעתה של נדיבי יקרה באופן חריג, היא נשארה כהצעה יחידה, ואין הן חייבות לקבלה. הצעתה של נדיבי עומדת על 48,485,100 ₪ , בעוד שהאומדן המוקדם של העיריות עמד על 29,064,102 ₪, הצעתה של מנוליד עמדה על 38,276,500 ₪ והצעתה של חברת אלמור עמדה על 25,866,700 ₪. אכן הוגשו גם הצעות נוספות שהגבוהה בהן, מטעם אאכ"י, עמדה על 44,701,000 ₪. עדיין הצעתה של נדיבי היא היקרה ביותר מבין ההצעות שאושרו ככשירות, והיא עולה בשיעור של כ- 30.4% על האומדן, בשיעור של כ- 27% על הצעת מנוליד, בשיעור של כ-87% על הצעת אלמור (שנפסלה) ובשיעור של כ-10% על הצעת אאכ"י. העיריות מפנות בעניין זה להוראת ס' 11.3.4 במכרז המרשה לוועדה "לפי שיקול דעתה הבלעדי והמוחלט, לפסול כל הצעה שההצעה הכספית הכוללת שלה בגין גופו תאורה ויחידות בקרה ... תהיה גבוהה או נמוכה בשיעור של 20% ומעלה מאמדן המכרז בגין מרכיבים אלו".
אין לקבל את טענת העותרת כי אילו ידעה שניתן לשנות מתנאי המכרז, כפי שלשיטתה עשתה מנוליד, הייתה מגישה הצעה זולה יותר. הפגם היחיד בהצעת מנוליד, על פי העתירה עצמה, נמצא בכך שמנוליד לא המציאה במועד את אישור התא"מ לבידוד הכפול. אין בכך, ולא כל שכן בהתחשב במחיר הצעתה של העותרת, כדי להסביר את המחיר שהציעה העותרת. זכותן ואף חובתן של העיריות לעשות שימוש בהוראת ס' 11.3.4 הנ"ל בטרם יחליטו בדבר הזכייה. במיוחד כך כאשר הצעת העותרת נותרה לכאורה הצעה יחידה, שנראה כי מחירה גדול באופן משמעותי ממחיר השוק (ר' תקנה 22(ו) לתקנות העיריות (מכרזים), תשמ"ח-1987; ור' ע"א 5283/94 מנורה איזי אהרון בע"מ נ' מדינת ישראל (12.1.95)).
לפיכך איני רואה מקום להורות לעיריות להכריז על הצעתה של העותרת זוכה, ולא כל שכן לחתום עמה על חוזה התקשרות, דבר המקדים את זמנו נוכח חובת עמידה בפיילוט בטרם התקשרות .
37. לסיכום
עולה מן המקובץ כי דין הצעתה של מנוליד היה להיפסל והיא נפסלת, שלפיכך גם זכייתה של מנוליד מתבטלת. העניין מוחזר לוועדה כדי שתשקול צעדיה לרבות את הצעת נדיבי.
העיריות ומנוליד יישאו בשכר טרחת עו"ד של המערערת בסכום של 60,000 ₪ כל אחת.
ניתן היום, ח' ניסן תש"פ, 02 אפריל 2020, בהעדר הצדדים.
אילן ש' שילה , שופט