פסילת ספרי החשבונות
32. כאמור, האחים העלו טענות נגד פסילת ספרי החשבונות שהוגשו מטעמם לרשויות המס. לדבריהם, קביעת בית המשפט המחוזי לפיה לצורך חישוב רווחי החניון אין להסתמך על דיווחיהם לרשויות המס, באשר אינם אמינים, בטעות יסודה, משום שדיווחים אלו אושרו בשעתו על-ידי רשויות המס. מנגד טען אליהו כי בבית המשפט המחוזי לא העלו המערערים טענות אלה, והם אף לא הביאו חוות דעת נגדית. לגופו של עניין טען אליהו כי קביעתו של בית המשפט מבוססת ומנומקת כדבעי ואין להתערב בה.
--- סוף עמוד 15 ---
33. אכן, קביעת בית המשפט המחוזי בסוגיה הנדונה, היא קביעה עובדתית, וככזו חל עליה כלל אי-ההתערבות. מעבר לזאת, בית המשפט המחוזי ציין כי האחים לא התייחסו כלל לבדיקה הפרטנית שערך רו"ח מאור באשר לאמינות ספרי החשבונות: "עיקר טענות הנתבעים כנגד חוות דעתו של רו"ח מאור התייחסה לתחשיב. ככל שמדובר בנושא הראשון בחוות הדעת, והוא הבדיקה הפרטנית של שלושה וחצי החודשים (מיוני עד ספטמבר 1988), לא מצאתי התייחסות בסיכומי הנתבעים" (פסקה 506 לפסק הדין). האחים לא התמודדו בערעור עם אמירתו-זו של בית המשפט המחוזי. די באמוּר כדי לדחות את טענתם: "מערער שלא הביא טענה לפני הדרגה הראשונה, מה לו בערעורו כי ילין עליה?" (יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, 818 (מהדורה שביעית, 1995) (להלן: זוסמן)).
34. גם בחינת הממצאים שנקבעו לגופו של עניין מעלה כי אין עילה להתערב בהם. בית המשפט המחוזי הקדיש מחשבה רבה וערך דיון מפורט בשאלת פסילת הדוחות, תוך שניתח את טענות הצדדים ואת הראיות באופן מעמיק. פסילת הדוחות נעשתה על סמך אינדיקציות רבות לכך שאינם משקפים את הכנסות החניון: לא הוגשו מאזנים חתומים על-ידי רואה חשבון ביחס לאף אחת מהשנים הרלוונטיות; הדוח שהוגש לשנת 1988 חסר, שכן נעדר ממנו הדיווח לחודש ספטמבר, לבד מן העובדה שדוח זה אינו מאושר על-ידי רואה חשבון; המסמך שהוגש כ"מאזן בוחן" לא מציין לאיזו תקופה הוא מתייחס; הוגשו דיווחי אפס לגבי חודשים אוגוסט - ספטמבר 1986 בלא כל הסבר; חלק מההכנסות זלגו לחברת אינטרפאור שנמצאת בבעלות האחים, וכמו כן הוצאו מהחניון כספים לצרכים פרטיים.
35. בית המשפט המחוזי ראה לאמץ כאמור את חוות דעתו של המומחה רו"ח מאור, אשר בחן את פלט סרטי הקופה אל מול הדיווחים שהועברו לרשויות. מהשוואת הנתונים האמורים עלה כי בחודשים יוני עד ספטמבר 1988, סך ההכנסות על-פי רישומן בסרטי הקופה הרושמת עמד על 42,395 ₪ ואילו הרווחים על-פי הדיווחים למע"מ ודו"חות רווח והפסד לגבי אותה תקופה עמדו על סך של 16,399 ₪. בנוסף, השוואת תקבולי הקופה הרושמת אל מול הכספים שהופקדו בחשבון החניון גילתה קיומם של שיקים שהופקדו לחשבון הבנק בסכומים אשר אינם מופיעים ולא רשומים כתקבול בסרטי הקופה הרושמת. מסקנתו של רו"ח מאור, אשר אומצה על-ידי בית המשפט המחוזי הייתה כי מעבר להכנסות על-פי סרטי הקופה הרושמת, קיימות הכנסות שלא מתועדות בקופה, והיקף ההכנסות שלא דוּוחו רחב יותר. לא בכדי הסיק בית המשפט המחוזי כי ספרי החשבונות אינם אמינים כלל, וכי לא ניתן להסתמך