29. עוד קבלו האחים על השימוש בתחשיב מס הכנסה לשנת 1992 לגבי חניון שנוהל בשנים 1986-1989. בית המשפט המחוזי התייחס גם לטענה זו ואמר כי אין לקבלהּ, שכן, כעולה מעדותו של רו"ח מאור, תחשיבי מס הכנסה מהווים מבנה כלכלי באחוזים שאינו רלוונטי לשנה פלונית או אלמונית דווקא. אכן, התחשיבים הם עקרוניים, ומשכך אין קושי בשימוש בהם גם בקשר לתקופות קודמות, לבטח קודמות במעט. כמו כן, וזה העיקר, האחים לא השכילו להצביע על כל שינוי רלוונטי בין התחשיב ששימש בחוות הדעת, לבין התחשיבים העדיפים לדעתם, שפורסמו בתקופת פעילות החניון. כיוון שכך, יש לדחות את הטענה.
30. אשר לאֵמון שנתן בית המשפט בחוות דעתו ובעדותו של רו"ח מאור. כזכור, לאחר ששקל את האמור בחוות הדעת, לאחר ששמע את עדותו של מאור ואת החקירה הנגדית, הגיע בית המשפט המחוזי למסקנה "כי יש לתת אמון מלא ובלתי מסויג בדברי עד זה" (פסקה 496). בית המשפט המחוזי לא הסתפק בהבעת אמון כללית זו, אלא ציין שורה של נימוקים אשר הביאוהו למסקנה כי יש לקבל את ממצאיו של רו"ח מאור (פסקאות 497-507 לפסק הדין). אינני רואה טעם לחזור על עשרת הנימוקים הנזכרים
--- סוף עמוד 14 ---
בפסק הדין, ככתבם וכלשונם. כוחם המשכנע עימם. אתייחס רק למקצתם, שהודגשו בערעור.
31. מפי האחים נשמעה הטענה כי לאור מעורבותו של אליהו בכתיבת חוות הדעת, היה על בית המשפט להימנע מהסתמכות עליה במידה כה משמעותית. בית המשפט המחוזי דן בטענה והכריע כי הדבר אינו פוסל את חוות הדעת. אכן, מחקירתו הנגדית של רו"ח מאור עלה כי שלח לאליהו את טיוטת חוות הדעת על-מנת לקבל את הערותיו, בטרם חתם עליה כחוות דעת סופית. בית המשפט המחוזי ציין כי מעורבות זו של אליהו אינה ראויה, אך לא ראה לפסול בגינה את חוות הדעת, לאחר שנחה דעתו כי רו"ח מאור לקח על עצמו את האחריות המלאה לכל הכתוב בחוות הדעת באומרו "אני חתום על חוות הדעת, כל הניתוח הסופי שלי". האחים לא העלו טענה חדשה בעניין זה ולא התמודדו עם נימוקיו של בית המשפט המחוזי. כשלעצמי, היה מקום לפקפק בעניין זה אילו נמנע בית המשפט המחוזי מלהתייחס לקושי האמור. אך משלא 'טושטש' עניין זה, אלא עלה באופן ברור ונדון לגופו, אינני רואה הצדקה לשנות ממסקנתו של בית המשפט המחוזי, בהיותה מנומקת היטב. לא על דרך הסתם נתקבלה עדותו של רו"ח מאור, אלא בהתבסס בין היתר על התרשמותו הבלתי אמצעית של בית המשפט מן העד, ממומחיותו ומעדותו; בית המשפט התרשם כי רו"ח מאור העיד ללא פחד וללא מורא, חרף מכתב ששלח אליו ב"כ האחים כשבוע לפני עדותו, ובו איום בתביעת דיבה אם לא יחזור בו מחוות דעתו. כאמור, בית המשפט המחוזי קבע על רו"ח מאור, כי "... עדותו שבעל פה הקרינה מקצועיות ויושרה" (פסקה 498 לפסק הדין). זאת להזכיר, כי "אין בית המשפט לערעורים מוכן להתערב בקלות בממצאי עובדה של בית המשפט קמא, בעיקר מן הטעם שאין לו אותו יתרון, הקיים לפני בית המשפט בדרגה הראשונה, מהתרשמות בלתי אמצעית מן העדויות" (ע"א 734/76 פלוני נ' אלמונים פ"ד לב(2) 661, 665 (1978)). הדברים יפים וישימים לענייננו.