--- סוף עמוד 16 ---
עליהם. מסקנה זו היא טבעית ומתבקשת בנסיבות העניין, והאחים לא הביאו נימוק כלשהו המצדיק סטיה ממנה.
36. מן האמור עולה כי קביעת בית המשפט המחוזי שהדוחות אינם אמינים וכי אין להסתמך על ספרי החשבונות לצורך הכרעה במחלוקת הנדונה, היא נכונה. לא נמצא טעם להתערב בה.
קיבולת החניון
37. האחים טענו כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר חישב את מספר המקומות בחניון על-פי הודאותיהם במהלך המשפט. צריך היה לחשב את מספר המקומות בחניון לפי התחשיב אשר מורה, לדברי האחים, על קביעת קיבולת החניון כנגזרת משטחו, כאשר הנוסחה היא שטח החניון לחלק ל-25 מ"ר, מתוך הנחה כי לכל מכונית דרושים 25 מ"ר. ברם, עיון בהנחיות האמורות מגלה כי לא זו הנחיית התחשיב. התחשיב מבחין באופן ברור בין "מספר המקומות בחניון" לבין "מספר המקומות בפועל", ומסביר כי מספר המקומות המצוין ברישיון העסק של החניון אינו זהה, ולעיתים נמוך ממספר המקומות בפועל. לצורך הדוגמה, מביא התחשיב את תקן עיריית תל-אביב דאז לפיו מקום חניה הוא 25 מ"ר, אך בפועל חונים כלי רכב באופן צפוף הרבה יותר, כך שלצורך חישוב מספר המקומות בחניון אין להסתמך על רישיון העסק. בהמשך מובאות ההנחיות לחישוב הנכון: "בקביעת 'מספר המקומות בפועל' יש להתחשב במספר המקומות המסומנים וכן במקומות שלא מסומנים אך ניתן להחנות בהם רכבים בשעות העומס. בקביעת 'מספר המקומות בפועל' לא יכללו המקומות שנמצאים במעברים עקב כך שבעל הרכב צריך להשאיר מפתח לאחראי על החניון".
38. בעניין דנן, לא הייתה לבית המשפט אפשרות לבחון מהו מספר המקומות בחניון, שכן לא הונחה לפניו חוות דעת ברורה מאת מומחה לתעבורה, שמדד את שטח החניון וקבע מהו שטחו המדוייק, וכמה כלי רכב יכולים להיכנס לחניון לצורך חניה. בית המשפט המחוזי קבע, כי "גם כאשר היה ברשות הנתבעים מסמך הנחזה כתכנית החניון או שרטוט של גבולותיו, וחוות דעת של אדריכלית לגבי מקומות חניה, החליטו הנתבעים 'למשוך' ראיה זו, והיא איננה בתיק" (פסקאות 509-510). בנסיבות אלה, אשר האחים אחראים להן במידה רבה, פנה בית המשפט לקביעת מספר מקומות החניה באמצעות ראיות אחרות, ובכך אין כל פסול.
--- סוף עמוד 17 ---
39. לטענת האחים, קיבולת החניון חושבה בצורה שגויה, מאחר ונכלל בה גם רכיב "החניה הכפולה". נסביר. התחשיב, כאמור, מחשב את מספר המכוניות המוערך כי שהה בפועל בחניון על-ידי הכפלת קיבולת החניון בניצולת שלו. דהיינו, הכפלת מספר המקומות בחניון המייצגים את פוטנציאל החנייה, באחוז המכוניות שחנו בפועל בחניון לפי המשוער. קיבולת החניון נקבעת, כאמור לעיל, על-פי מספר המקומות המסומנים בחניון, וכן גם המקומות הלא מסומנים, שניתן להחנות בהם כלי רכב בשעות העומס, ולמעט מקומות שהדרך היחידה לחנות בהם היא במסירת מפתח המכונית למפעיל החניון. רכיב זה, של השארת המפתח למפעיל החניון, מובא בחשבון בשלב בחינת ניצולת החניון. במצב זה, ההנחה היא כי נכנסות לחניון יותר מכוניות ממספר המקומות שבו, שכן אז ניתן לחנות בשיטת "החניה הכפולה" ומכפיל הניצולת במצב דברים זה גדול מ-1.