--- סוף עמוד 27 ---
האחים, כפי שקבעה כנ"ל השופטת י' הכט: "אני קובעת איפוא כי בהגשת תצהיר המשיבים הם מילאו אחר פסק הדין". אחר החיוב השני, לעומת זאת, להעברת שליש מרווחי החניון, האחים לא מילאו. על מנת לאלצם לעשות כן, נדרש אליהו להגיש תביעה כספית נפרדת, משום שלצורך מימוש העברת שליש מרווחי החניון, נדרשו קביעות שיפוטיות רבות באשר להכנסות החניון ולחלקו של אליהו בהן. החיוב השני, אפוא, להעברת שליש מרווחי החניון, שבו לא עמדו האחים, הוא הבסיס לתביעת הפיצויים של אליהו.
66. על מנת שתובע יזכה בתביעתו לפיצויים בגין נזקים בשל הפרת חוזה, עליו למלא אחר תנאים אלה: "ראשית, עליו לטעון כי סבל נזק ולהגדיר במדויק מהו נזקו (יסוד הנזק); שנית, עליו להצביע על הקשר הסיבתי שבין כל אחד ואחד מבין הנזקים (ראשי הנזק) שבגינם הוא מבקש פיצוי לבין ההפרה (יסוד הסיבתיות); שלישית, עליו להראות כי בעת כריתת החוזה צפה המפר - או למצער חייב היה לצפות - כי במקרה של הפרה יתרחש נזק מסוגו של הנזק שהנפגע תובע בגינו פיצוי (יסוד הצפיות); רביעית ואחרונה - עליו להביא ראיות לשיעורו, במונחים כספיים, של הנזק הנטען ושל הפיצוי המבוקש בגינו (יסוד ההוכחה של שיעור הנזק)" (גבריאלה שלו ויהודה אדר דיני חוזים - התרופות 295 (2009)). במקרה של תביעת פיצויים בגין נזק לא ממוני, פטור התובע מהוכחת היסוד הרביעי, הוא שיעור הנזק, אולם עודנו חייב לעמוד בכל שלושת היסודות האחרים – נזק, סיבתיות וצפיות. אי-עמידה באחד מאלה, תביא לדחיית תביעתו (שם).
67. בית המשפט המחוזי הסתפק בכך שאליהו "זכה בכל תביעתו, ועל כן 'סופו מעיד על תחילתו' כי אכן היה צורך בתביעה ולתובע נגרמו הנזקים האמורים והוא זכאי לפיצויים האמורים" (פסקה 625), ופסק לטובת אליהו את מלוא הסכום שנתבע על-ידו בגין נזק לא ממוני. בהמשך פסק הדין (פסקאות 626 – 627) אמר בית המשפט, כי "התובע השתמש בביטוי 'צער, עוגמת נפש וסבל'... אין לי ספק כי כך חש התובע, סובייקטיבית, ולדעתי, תחושותיו מוצדקות, ולכן הוא זכאי לפיצוי כאמור". בעניין זה, דומני, נפלה טעות בפסק הדין. אין די בעובדה שאליהו זכה במלוא תביעתו, כדי לחייב את האחים בתשלום פיצויים בגין הנזק הלא ממוני שנטען על-ידי אליהו. עצם העובדה שהתביעה נמצאה מוצדקת, כשלעצמה, אינה משמיעה כי הפרת פסק הדין המוסכם גרמה לאליהו לנזקים נפשיים. אליהו לא עמד בהוכחת יסודות הטענה. גם אם ניתן לראות את קביעת בית המשפט המחוזי על תחושות הצער ועוגמת הנפש של אליהו כהוכחת יסוד הנזק, ולוּ בדוחק, הרי שעדיין לא הוכח יסוד הסיבתיות. אף אם נגרמו לאליהו נזקים נפשיים, היה עליו להוכיח שאלה נגרמו כתוצאה מן הצורך בהגשת תביעה חדשה, או מכך