--- סוף עמוד 28 ---
שחלקו ברווחי החניון לא שולם בתקופה שבין מתן פסק הדין בהסכמה לבין מועד הגשת התביעה החדשה. ודוק: את תביעת הפיצויים בגין נזק לא ממוני אין ניתן להחיל על נזקים שאפשר ונגרמו לאליהו מהתמשכות ההליכים, שכן אלה לא היו קיימים בעת הגשת התביעה. סבורני אפוא כי יש לבטל את החבות שהוטלה על האחים בגין נזקיו הבלתי ממוניים של אליהו.
ריבית פיגורים
68. בית המשפט המחוזי קבע, בהתאם לחוות דעתו של רו"ח מאור, כי חלקו של אליהו ברווחי החניון הוא בסך של 312,201 ₪ נומינאלי, וכי "סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.1986 ועד יום הגשת התביעה, 7.12.1995, הינו 1,530,580 ₪". בהמשך נקבע, כפי שצויין לעיל, כי לא יפסק לטובת אליהו מלוא סכום הכסף האמור, אלא רק סכום התביעה, דהיינו 1,179,545 ₪. על סכום זה הורה בית המשפט המחוזי כי האחים יוסיפו "הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, דהיינו: 7.12.1995, ועד ליום פסק דין זה". לבסוף נאמר בפסק הדין: "החל מיום 1.2.2011 ישלמו הנתבעים, ביחד ולחוד, לתובע ריבית פיגורים כמשמעותה בסעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961" (פסקה 657), כלומר כחודש לאחר מועד מתן פסק הדין. למעשה, בית המשפט ערך הבחנה בין שלוש תקופות: תקופה ראשונה, ממועד תחילת פעילות החניון בשנת 1986 ועד למועד הגשת התביעה, בשנת 1995; תקופה שנייה, מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין, קרי, 30.12.2010; תקופה שלישית, מעת חלוף חודש מיום מתן פסק הדין – 1.2.2011 – ואילך.
69. באשר לתקופה הראשונה, כאמור, פסק בית המשפט המחוזי כי יש להוסיף לחלקו הנומינאלי של אליהו ברווחי החניון, הפרשי ריבית והצמדה, וקבע כי התוצאה המתקבלת מחישוב זה עולה כדי סך של 1,530,580 ₪. האחים טוענים נגד קביעה זו משום שהיא נסמכת על תחשיב שגוי, לטעמם, שהוגש מטעם אליהו.
עיון בתחשיבים שהגיש אליהו מעלה כי חישוב הריבית נעשה בחלוקת התקופה הראשונה לשתיים: הראשונה מתחילה בראשית פעילות החניון בשנת 1986 ומסתיימת ביום מתן פסק הדין המוסכם הנ"ל על-ידי השופטת י' הכט בשנת 1991, ולגביה חושבו רווחי החניון בתוספת ריבית והצמדה בשיעור רגיל; השנייה מתחילה ביום מתן פסק הדין המוסכם כאמור, ומסתיימת ביום הגשת התביעה נשוא הערעורים דנן בשנת 1995.
--- סוף עמוד 29 ---
לגביה, חושבו הסכומים לפי האמור לעיל באשר לתקופה הראשונה, ואליהם נוספה "ריבית פיגורים" לפי סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961 (להלן: חוק פסיקת ריבית והצמדה). בית המשפט המחוזי אימץ את תחשיביו של אליהו במלואם, ובכללם תוספת ריבית הפיגורים לתקופה האמורה.