שורשיה של המחלוקת בין הצדדים נעוצים בשאלה האם פסק הדין המוסכם מכיל חיוב המהווה "סכום כסף שפסקה רשות שיפוטית" כלשונו של סעיף 5(ב) הנ"ל. אם כן, כטענתו של אליהו, הרי שממועד מתן פסק הדין ועד לביצועו בפועל על-ידי האחים, יש להוסיף לכאורה לסכום החוב הכספי ריבית פיגורים; לעומת כן, אם פסק הדין המוסכם לא נחשב כ"סכום כסף שפסקה רשות שיפוטית", כי אז אין מקום להוסיף על החוב ריבית פיגורים, אלא יש להסתפק בריבית רגילה (בהתאם להוראות סעיף 5(א) לחוק פסיקת ריבית והצמדה).
74. פסק הדין המוסכם הורה כזכור כי "לאחר קבלת החשבונות ואימות נכונותם יקבל שליש מהרווחים אם יהיו כאלה". השאלה שלפנינו היא האם קביעה זו מהווה "סכום כסף שפסקה רשות שיפוטית" והחיוב להעביר שליש מרווחי החניון נושא ריבית פיגורים, אם לאו.
75. ריבית הפיגורים היא "מעין סנקציה, שתכליתה היא לתמרץ אכיפה מהירה של חובות פסוקים" (רע"א 7777/09 בראנץ נ' כנפי, פסקה 16 (7.1.13)). נוכח תכלית זו, נקבע בבג"ץ 4562/92 ח"כ אליעזר זנדברג נ' רשות השידור (פ"ד נו(2) 793 (1996)) כי על חיוב כספי שהוטל באופן רטרואקטיבי מכוח חוק, אין מקום להטיל ריבית פיגורים. זאת, משום ש"כל עוד לא הוטל החיוב, אין מקום 'לייעל' את דרכי אכיפתו". באופן דומה נקבע ברע"א 5420/07 דמארי נ' צוות ברקוביץ מאגרי בנייה בע"מ (4.3.2008) כי החלטות בעניין עיכוב ביצוע פסק דין דוחות את "מועד הפרעון" למועד מתן פסק הדין
--- סוף עמוד 31 ---
בערעור, ודחייה זו מעבירה יחד עימה גם את מועד התווספות ריבית הפיגורים לאותו מועד נדחה, שכן בתקופת עיכוב הביצוע לא מתקיימת התכלית לעודד ולתמרץ את החייב לשלם את החוב הפסוק.
76. עיקרון זה, שלפיו לא תוטל ריבית פיגורים מקום בו לא מתקיים הרציונאל לתמרץ את החייב לשלם את החוב, תקף גם במקרים בהם הוטל כבר חיוב, אך הוא עדיין אינו בר-אכיפה. גם במצבים אלה לא מתקיימת מטרת 'ייעול' דרכי האכיפה, ואין הצדקה להטלת ריבית הפיגורים. לא בכדי מטיל החוק ריבית פיגורים רק על אי-תשלום "סכום כסף", ואינו מטיל אותה על אי-קיום "חיוב". ההנחה היא שסכום כסף הוא דבר ודאי וידוע, שאינו משאיר מקום רב לספקות באשר למהותו של החיוב ולאופן קיומו, ולפיכך אי-הקיום על-ידי החייב אינו נובע מחוסר ודאות, אלא מחוסר רצונו לקיים את האמור בפסק הדין. השאלה האם חייבים האחים בריבית פיגורים על התקופה שלאחר מתן פסק הדין המוסכם, תלויה, אם כן, בין היתר, בשאלה האם החיוב להעברת שליש מרווחי החניון היה בר-אכיפה בעת מתן פסק הדין המוסכם.