פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 31.12.2010 (השופט מ' דרורי)
9. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעתו של אליהו במלואה בפסק דין מפורט ומנומק, 192 עמודים של עיון, דיון והכרעה. תחילה דן בטענות המקדמיות שהעלו האחים, ולאחר מכן דן בטענתם כי אליהו כלל איננו שותף בחניון. לאחר שהחליט לדחות טענות אלה, פנה בית המשפט המחוזי לדון בליבה של המחלוקת: נקבע הבסיס לחישוב רווחי החניון, תוך הכרעה במחלוקות העובדתיות שבין הצדדים באשר לימים ולשעות הפעילות של החניון, מספר המכוניות שחנו בו, שיעור התשלום ששילמו המשתמשים בחניון, וכן הוצאות התפעול של החניון. עוד התייחס בית המשפט לטענת הקיזוז שהעלו האחים, וכן גם לסוגיית הוצאות המשפט ושכר טרחת עו"ד. להלן עיקרי פסק הדין, כפי הנדרש לצורך הדיון.
10. טענותיהם המקדמיות של האחים, לפיהן התיישנה התביעה ולחלופין כי הוגשה בשיהוי, נדחו על-ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט קיבל את טענת הנזק הראייתי שהעלה אליהו. אף כי לא ראה צורך להכריע בשאלה האם באמת ובתמים אירעה הגניבה, ציין בית המשפט כי יש ממש בתמיהות שהעלה אליהו לגבי התרחשותה. כך או כך, מאחר וגם לגרסת האחים, אירעה הגניבה במועד שלפני מתן פסק הדין המוסכם, הרי שהם יצרו מראש את הנזק הראייתי, ופגעו באפשרות של
--- סוף עמוד 7 ---
אליהו להוכיח את רווחי החניון. בנסיבות אלה מוצדק להפוך את נטל הראיה, ולהטילו על האחים. עוד נקבע בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, כי לאור העובדה שהכנסות החניון – שזהו המידע הנדרש לאליהו על מנת שיוכל להוכיח את תביעתו בהתאם לחלקו בשותפות – אינן בידיעתו, אלא בידיעתם של האחים, הרי שיש לראות את העובדות בדבר שיעור הכנסות החניון כ"ידיעה מיוחדת" אשר נמצאת אצלם. במצב דברים זה, נטל הראיה המוטל על אליהו הוא מזערי, ולכשיעמוד בנטל זה, יעבור הנטל לכתפי האחים. מעבר לכלל הידיעה המיוחדת, נקבע כי בעניין דנן חלים גם הכללים לעניין תביעה בין שותפים למתן חשבונות, לפיהם רובץ נטל ההוכחה לכך שהחיובים בחשבון הם מבוססים ומהימנים על השותף אשר ניהל את עסקי השותפות וחשבונותיה. בענייננו אלו הם האחים.
11. לגופו של עניין קבע בית המשפט המחוזי כי אליהו הוא שותף בחניון בשיעור של שליש, ואף הביע תמיהה על עצם העלאת הטענה על-ידי האחים לאורך כל שלבי המשפט, באשר היא סותרת את פסק הדין המוסכם כנ"ל משנת 1991. משנפסק כי אליהו זכאי לשליש מרווחי החניון, נותר לחשב את שיעורם.