12. בית המשפט המחוזי קיבל את טענת אליהו לפיה אין להסתמך על דיווחיהם של האחים לרשויות המס כבסיס לחישוב רווחי החניון, וזאת לנוכח שורה ארוכה של פגמים במסמכים אשר מקעקעים את האפשרות להסתמך עליהם. כך גם לגבי השוואת ההכנסות שדוּוחו לרישומי סרטי קופת החניון מן החודשים יוני-ספטמבר 1988, אשר גילתה חוסרים רבים בדיווחים. בית המשפט הסיק שהדוחות שהוכנו על-ידי האחים, אינם אמינים כלל. זליגת ההכנסות לחברות אחרות של האחים, והוצאת הכספים מהחניון לצרכים פרטיים, חיזקו גם הם את המסקנה כי אין להתבסס על דיווחי האחים לרשויות המס. בית המשפט המחוזי קבע כי סרטי הקופה אינם יכולים לשמש בסיס לחישובי רווחי החניון, גם בעקבות בדיקתם אל מול דפי הפקדת השיקים בחשבון החניון, אשר העלתה כי ישנם שיקים שהופקדו בחשבון הבנק בסכומי-כסף אשר אינם רשומים כתקבולים בסרטי הקופה הרושמת. נמצא אפוא כי גם רישום ההכנסות בקופה לוקה בחסר ואינו אמין. לעומת כן, קבע בית המשפט כי חוות דעתו של רו"ח מאור, שהוגשה מטעם אליהו כחוות דעת מומחה, כמו גם עדותו בבית המשפט, הן אמינות, וכי ניתן להסתמך על חוות הדעת כבסיס לחישוב רווחי החניון.
--- סוף עמוד 8 ---
13. על מנת לחשב את הכנסותיו האמיתיות של החניון, השתמש רו"ח מאור ב"קווי הנחיה כלכליים לקביעת סבירות ההכנסה" של מס הכנסה מחודש יולי 1992, המעודכנים לשנת המס 1991, בחלק העוסק בחניונים – ענף מס' 6510 (להלן: תחשיב מס הכנסה). על-פי תחשיב מס הכנסה, הגורמים העיקריים המשפיעים על פדיון משירותי חניה הם מספר המקומות בחניון ואופן חניית המכוניות בחניון; המחיר הממוצע לשעת חניה; תפוסת החניון; מספר המנויים; מספר ימי הפעילות ומספר שעות הפעילות של החניון. הנוסחה הכוללת לחישוב הפדיון השנתי היא זו: הכפלת מספר ימי הפעילות בשנה במספר שעות הפעילות ביממה, הכפלה בקיבולת החניון (מספר פוטנציאלי של כלי רכב חונים), הכפלה במכפיל הניצולת (מספר כלי הרכב החונים בפועל בממוצע), הכפלה במחיר ממוצע לשעת חניה. לסכום המתקבל יש להוסיף את הפדיון משירותי החניה למנויים.
14. באשר להוצאות, על-פי תחשיב מס הכנסה, ההוצאה העיקרית בהפעלת חניון היא תשלום דמי שכירות לבעל הזכות בקרקע, אליה מתווספים שכר עבודה לעובדים ואגרות שונות לעירייה ולגופים אחרים, על-פי גודל השטח.
15. באשר לקיבולת החניון – הנתון בדבר מספר מקומות החניה בחניון, ממנו נגזרת גם ניצולת החניון, התבסס בחוות דעתו של רו"ח מאור על חוות דעתו של שמאי המקרקעין עזרא אשר, אך זו הוּצאה מתיק בית המשפט. לאור זאת, נדרש בית המשפט המחוזי לקבוע את קיבולת החניון על סמך הראיות שהגישו הצדדים. על סמך דבריהם של האחים בחקירתם הנגדית, לפיהם יתכן מצב שבו נכנסו לחניון 50 מכוניות, קבע בית המשפט כי לאור העיקרון של "הודאת בעל דין", בחניון ישנם לפחות 50 מקומות חניה. בית המשפט נדרש גם למספר תצלומי אויר של החניון שצולמו בתקופות הרלוונטיות, מהם עלה כי קיבולת החניון היא 35 מכוניות, אך קבע כי לאור אקראיות הצילומים, הן מבחינת שעות הצילום, הן מבחינת ימי הצילום, אין הצילומים מהווים מדגם סטטיסטי, ומשכך אינם יכולים לשמש ראיה יחידה ובלעדית.