16. באשר ליתר הנתונים שעל בסיסם חושבו רווחי החניון, קבע בית המשפט את העובדות הבאות: החניון היה פעיל 288 ימים בשנה, וזאת לאחר הפחתת שבתות וחגים וחישוב ימי שישי כ-2/3 יום; שעות הפעילות נקבעו בהתאם לצילום שלט הכניסה לחניון, לפיו החניון פעיל בשעות 07:00-20:00, דהיינו 13 שעות ביממה; התשלום הממוצע לשעת חניה היה כ-2 ₪; ניצולת החניון חושבה בהתאם לטבלה שצורפה
--- סוף עמוד 9 ---
לתחשיב מס הכנסה ולפיה, לאור מיקומו, משתייך החניון הנדון לקבוצת "מסחר ומשרדים בתל-אביב וירושלים", שבו מכפיל הניצולת הוא 0.83. לאור העובדה כי בחניון ישנה אפשרות לחניות כפולות ולחניה במעברים, הוכפל מכפיל הניצולת ב-1.24, גם כן בהתאם לתחשיב מס הכנסה, כך שמכפיל הניצולת הועמד על 1.0292; מספר המנויים נקבע, באין נתונים אחרים לגביו, בהתאם לגרסת האחים כי היו 10 מנויים.
17. בית המשפט המחוזי חישב את התקבולים על-פי ההנחה כי קיבולת החניון היא של 50 מכוניות. על סמך נוסחת החישוב של רו"ח מאור, נקבע כי חלקו של אליהו ברווחי החניון בשלוש שנות הפעילות הוא 312,201 ₪ (נומינאלי). בתוספת ריבית והצמדה מיום 1.8.1986, שהוא יום תחילת פעילות החניון ועד יום הגשת התביעה, 7.12.1995, הועמד שיעור הרווח על 1,530,580 ₪, סכום העולה על זה שתבע אליהו (1,179,545 ₪). בית המשפט הוסיף "מעבר לצורך" כי על-פי החישובים שערך אליהו, גם בחלופת 35 מכוניות, סכום הכסף המתקבל בצירוף ריבית והצמדה עולה על סכום התביעה.
18. בנוסף פסק בית המשפט לאליהו פיצוי בסך של 100,000 ₪ בגין נזק לא ממוני (וזאת לאחר שבמהלך הדיונים חזר בו אליהו מיתר רכיבי תביעת הפיצויים), אולם ציין כי לפסיקה זו אין נפקות מעשית משום שאליהו זכה בכל סכום התביעה שבגינו שילם אגרה ולא ניתן לפצותו מעבר לסכום זה.
19. מרבית טענות הקיזוז שהעלו האחים נדחו, מהטעם שהתייחסו לאירועים שקדמו לפסק הדין המוסכם משנת 1991, אשר סיים את התביעות ההדדיות בין הצדדים עד אז, וכן בשל התיישנות חלק מהאירועים שבגינם נטענו טענות הקיזוז. עם זאת, בית המשפט המחוזי קיבל את טענת האחים לפיה לא שילם להם אליהו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד שנפסקו לחובתו בהליכים קודמים שהתקיימו בין הצדדים, וקבע כי סכומי-כסף אלה יקוזזו מן הסכום שייפסק נגד האחים בתיק זה.
20. את שיעור שכר טרחת עו"ד העמיד בית המשפט המחוזי על 35% מסכום פסק הדין. עוד נקבע כי האחים ישלמו לאליהו את האגרות ששילם בתוספת הפרשי הצמדה וריבית, וכן גם את הוצאות המומחים מטעמו, למעט מומחית מפ"י, שבהוצאותיה נקבע שהצדדים ישאו בשווה. נקבע כי החיוב הכספי על-פי פסק הדין יכנס לתקפו ביום