--- סוף עמוד 306 ---
(2) 624, 627- 628; ע"פ 10596/03 בשירוב נ' מ"י, פורסם במאגרים). כפי שנפסק בע"פ 9613/04 (בן סימון נ' מ"י, פורסם במאגרים):
ניסיון החיים והניסיון המשפטי מלמדים, כי יש ודבריהם של נאשמים או של עדים בחקירותיהם ובעדותם, אינם עשויים מקשה אחת. שומה על בית המשפט לבחון בזהירות מרבית אמירות כאלה כדי לבור את התבן מן הבר (ירמיהו כ"ג, כ"ח). לשם כך רשאי בית המשפט לפלג את האמירות... עם זאת נקבע, כי "פיצול עדות אסור שייעשה באופן שרירותי, וכי נדרש יסוד סביר לאבחנה בין חלקי העדות" (ע"פ 5875/93 עביט נ' מדינת ישראל פ"ד נ(5) 801, 812 (הנשיא ברק)).
לפיכך, דבריו של עו"ד פרי באשר לתום הלב של נאשם מס' 2 יכולים לשקף את דעתו ואת אמונתו בלבד, אולם אין בהם כדי לחייב את המסקנה הסופית, לפי המבואר לעיל. אמנם, לפי הבנתו אין מדובר בהדחה לעדות אלא בתובנה לאשר התרחש במקום, אולם ברור שאת החלק הזה של העדות לא ניתן לקבל, כאשר ידוע לנו כי גרסת החתימה - גם זו המשופרת - אינה אמת. הוא, כמו שני הנאשמים, ידע כי הוא לא נכח באופן אישי במקום בזמן החתימה וכי הסימולציה נועדה כדי לעגן את פרטי הגרסה הבדויה. כך גם לא ניתן לקבל את דבריו, שממילא הוא היה מעיד את שהעיד, שכן אין ענייננו בעצם הגרסה השקרית לגבי נושא החתימה בפניו (כפי שהעיד בחקירתו הראשונה - ת/122), כי אם בפרטי השקר והתאום של הגרסאות שבו היה שותף. בנסיבות אלו, אין גם חשיבות מי היה הדומיננטי ביזום הפגישה. נכון שזו נועדה לפי דרישת עו"ד פרי, אלא שאז הוא רצה לקבל פרטים מהנאשם מס' 1 לאשר באמת התרחש ולסיבות שבעטיין הוא זומן לחקירה במשטרה. כך נולד הצורך בסימולציה, פְּרִי יוזמתו של הנאשם מס' 1. ואכן, לא בכדי כבשו הנאשמים זמן רב את עובדת המפגש, עד אשר הוטח הדבר בפניהם בחקירה שהתקיימה קרוב לתשעה חודשים לאחר תחילת החקירה.
398. חרף העובדה שמדובר בעדות יחידה, רעועה ומפולגת כשלעצמה, ניתן לקבוע מכוחה ועל סמך יתר החיזוקים לה - לרבות פירוט הגרסאות לאחר מכן - כי מדובר בתאום גרסאות בין השלושה. אף שנאשם מס' 2 לא ידע ממקור ראשון את אשר התרחש
--- סוף עמוד 307 ---
בחדר הפטריארך, ולמעשה את אשר לא התרחש שם, כאן הוא אינו רק בגדר מסייע אלא מבצע בצוותא, בנטלו חלק מלא בביצוע בהיותו מודע לעובדות לאשורן.
ד' הפן המשפטי
399. אלו הן הוראות החוק הרלוונטיות המיוחסות לנאשמים:
244. שיבוש מהלכי משפט