81. לאור הרציונאלים האמורים, ולאור הנסיבות, אינני מוצא מקום לאסור מימוש זה.
בקשת הבנק, בנקודה זו, נראית לי.
י.4 ההשלכות השליליות אם תתקבל גישת המבקשים
82. אני מוצא, כי במקרה של רישום משכון, שאינו משתכלל למשכנתא, מחמת מחדלים הקשורים בממשכן, צעד משפטי המחייב את המלווה, הבנק, להליכים משפטיים נוספים ומסורבלים על ההליך הסטנדרטי של מימוש משכנתא, יביא לבסוף להקשחת התנאים הראשוניים לקבלת משכנתא, ובהעמדת ערבויות ובטוחות נוספות על משכון הדירה.
--- סוף עמוד 25 ---
83. במילים אחרות, בנוסף לכל הנימוקים דלעיל, אני סבור, כי היענות לטענת המבקשים שבפניי, אם תתקבל ותהיה הלכה כללית, תגרום נזק לכלל ציבור הלווים, הרוכשים דירותיהם בעזרת משכנתא. הנזק לציבור יתבטא, בין היתר, בעליית אחוז הריבית או בהכבדות נוספות, שיוטלו על ידי הבנקים, על ציבור הלווים, דבר שיפגע ב"זרימה" של שוק רכישת הדירות בישראל (בהקשר קרוב, מסביר פרופ' פבלו לרנר, במאמרו, המוזכר להלן בפיסקה 129, כי הדבר יכול להביא למצב של "קביעת משוכות גבוהות יותר להדגת אשראי", כלשון הכותרת של הפרק המתחיל בעמ' 91 שך מאמרו)..
לכך, תהיינה השלכות רוחב, הרבה מעל ומעבר לתיק זה. לפיכך, אין לקבל את טענות המבקשים, גם מטעם זה.
י.5 סיכום
84. לפיכך, אין לשעות לטענת המבקשים בנקודה זו, והיא נדחית.
85. אני קובע, אפוא, כי אין מניעה משפטית למימוש המשכון, בדרך שהתבקשה על ידי הבנק.
86. כל שנותר עתה, הוא לברר את השאלה המרכזית בתיק זה: האם עומדות למבקשים ההגנות המנויות להם, זו הקבועה בסעיף 33 לחוק הגנת הדייר, או לחלופין, ההגנות המנויות בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל.
87. לנושאים אלה, אקדיש את הדיון המשפטי בפרקים הבאים.
יא. האם קיימות למבקשים ההגנות שבסעיף 33 לחוק הגנת הדייר?
88. המבקשים טענו, כי הם זכאים להישאר בדירה כדיירים מוגנים, וזאת לפי הוראת סעיף 33(א) לחוק הגנת הדייר, שזו לשונה (ההדגשות הוספו):
--- סוף עמוד 26 ---
"החזיק אדם בנכס כשהוא בעלו או חוכרו-לדורות, או אחד הבעלים או החוכרים-לדורות, ופקעה זכותו בנכס מחמת מכירתו בהוצאה לפועל של פסק דין או של משכנתה או בפשיטת רגל, או מחמת חלוקת הנכס במשפט חלוקה או בהסדר קרקעות או מחמת חלוקתו על ידי רישום בפנקס הבתים המשותפים כאמור בסעיף 42 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 – יהיה המחזיק לדייר של בעלו החדש של הנכס, או של החוכר-לדורות החדש".