104. אין בידי לקבל טענתו זו של הבנק, מן הטעמים, אותם אביא, בקצרה, להלן.
--- סוף עמוד 29 ---
105. ראשית, אין טענה לרשלנות ללא נזק. כאן, אלמלא היו המבקשים מאחרים בהחזרת ההלוואה, לא היה נוצר כל נזק מהתרשלותו של הבנק במתן ההסברים הדרושים. היות ואין להעלות טענת רשלנות ללא נזק, הרי שמועד התגבשותה של טענת הרשלנות הוא מועד היווצרות הנזק, דהיינו: מועד תחילת הפיגור בתשלום, או, לכל המאוחר, המועד שבו הוגשה בקשת המשכון.
106. מאחר ומועד זה, הינו, לכל הדעות, בתוך תחום ה-7 שנים שקדמו לפתיחת ההליכים שבפניי, לדעתי, אין מקום לקבל את טענת ההתיישנות של הבנק.
107. שנית, קבלת טענה זו של הבנק, תוביל למסקנה כי כמעט לעולם לא תקום טענת רשלנות כנגד הבנק, בגין מתן הסבר לקוי, משום שברוב רובם של המקרים, הנזק מהסברים לקויים אלו מתרחש רק שנים אחרי ההתרשלות עצמה. בנסיבות אלו, תהיה זכות התביעה כלפי הבנק, בפרט בגין מחדלים הקשורים במתן מידע, תלויה במזלו הטוב של התובע, ובשאלה האם גילה את הנזק, במקרה, במועד שטרם חלוף תקופת ההתיישנות, אם לאו.
ניתן לראות את מועד הגילוי של אי מתן ההסברים שהיההבנק חייב להסביר, על ידי המבקשים, כאירוע הרלבנטי לעניין ההתיישנות.ידיעת המבקשים כי היה צריך להסביר להם על הסידור החלוף ועל הוויתור שלהם על זכות זו, אירעה לא בעת החתימה על המסמכים עם הבנק בשנת 1977, אלא, בעת הצורך שלהם להידרש לנושא, בשנת 2009, מועד מינויו של כונס הנכסים, ווהוראה שנתן להם לפנות את דירתם. אם אלה הם פני הדברים האמיתיים, ברור שלא חלפה תקופת ההתיישנות.
108. הטעם השלישי נעוץ בהשקפתי העקרונית, לפיה, את דיני ההתיישנות יש לפרש בצמצום רב, שכן הם פוגעים בזכות הגישה לערכאות. הארכתי בנושא זה, תוך השוואה למשפט העברי, בפסק דיני (שהיה דעת מיעוט) בע"א 11053/07 סלון ירושלים מוצרי חשמל בע"מ נ' כלליר תפעול והחזקה בע"מ [פורסם בנבו] (2009). אין כאן המקום לחזור על הדברים, והחפץ לעיין, ימצאם שם.
יב.2.2 חזקה על אדם שקרא והבין את המסמכים עליהם חתם
109. עוד טוען ב"כ הבנק, בהקשר זה, בסעיף 57 לתשובתו, כי חזקה שאדם החותם על מסמכים, קרא והבין את המסמך הנחתם, עובר לחתימה.
--- סוף עמוד 30 ---
110. מכאן, ממשיך הבנק וטוען, שאין המבקשים יכולים לסמוך על הטענה, לפיה, הם חתמו על המסמך ללא קריאה או ללא הבנה של הכתוב בו.
111. אמת, חזקה על אדם שקרא את המסמך עליו חתם, טרם החתימה. אך, חזקה זו אינה יכולה להועיל מקום שמדובר באדם, שגם אילו היה קורא את המסמך בעיון, לא היה מבין את משמעותו (ע"א 9136/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' שרה רייז, פ"ד נח (3) 934 (2004) (להלן – "פרשת מיסטר מאני") [לעניין חזקה זו ותוקפה במשפט העברי, אקדיש דיון לא קצר, בפרק יג של פסק הדין, ואתייחס, בהרחבה, לכל הסוגיות הקשורות לאי ההבנה ולהעדר התרגום, כפי שבאו לידי ביטוי במקורות המשפט העברי].