138. אוסיף ואומר, כי ספק בעיניי אם המבקשים היו מודעים בכלל לזכותם, הקבועה בחוק הישראלי, לדיור חלוף; לא כל שכן, שיש לי ספק רב, וכמעט ביטחון לכיוון ההפוך, כי הם ידעו או הבינו כי בחתימתם על מסמכי ההלוואה, הם וויתרו על הזכות, שאותה לא הכירו ועליה לא ידעו.
יב. 5.2 המשמעות של חתימת המבקשים על יפוי הכח הנוטריוני
139. טענה חלופית נוספת הועלתה, בהקשר זה, על ידי הבנק, והיא, כי הואיל והמבקשים הופנו לנוטריון לשם חתימה על ייפוי כח בלתי חוזר, רשאי היה הבנק להניח כי הנוטריון הסביר למבקשים את משמעות הוויתור, עליו הם חתמו (ראה: פיסקה 38 לעיל).
140. ברם, מעדויות המבקשים עלה כי גם הנוטריון לא הסביר למבקשים את משמעות חתימתם (עמ' 36 לפרוטוקול מיום 23.3.11, עדותה של הגב' רבקה איזובל):
"... לא הלכתי לנוטריון. אמרו לי תחתמי פה. חתמתי. הייתי שם שלוש דקות והלכתי הביתה.
ש: את זוכרת אם הנוטריון תרגם לך לספרדית את המסמך?
--- סוף עמוד 36 ---
ת: גם לא תרגם לי וגם לא יודעת אם הוא ידע ספרדית".
שאלת בהמ"ש: למה הלכת לנוטריון שלא ידע ספרדית?
ת: אין לי שום רעיון. אמרו לי לבוא והלכתי.
ש: אמרת לו שאת לא יודעת עברית?
...
ת: הוא לא שאל אותי. אני לא אמרתי לו שאני לא יודעת עברית".
141. האם רשאי היה הבנק, במסגרת חובת הגילוי שלו כלפי לקוחות הבנק, להסתמך על הסבר הניתן ללווה, מטעם עורך דין או נוטריון חיצוני?
142. בפסק הדין בעניין מיסטר מאני הנ"ל, הסביר בית המשפט העליון, כי אין בהבהרה שניתנה למבקשים מטעם עורך דין חיצוני לבנק, בדבר מהות העסקה, כדי לקבוע כי הבנק עמד בחובת הגילוי המוטלת עליו, וכי לאור זאת תקפה תניית הוויתור על הגנות בית המגורים.
143. ואלה הן מילותיו של בית המשפט (פרשת מיסטר מאני, פיסקה 11 לפסק הדין, שם, בעמ' 946, מול האותיות ה-ו, מפי השופט – כתוארו אז – אלעזר ריבלין):
"המחלוקת מתמקדת בגיזרה צרה יותר, והיא, אם ידעה המשיבה והבינה כי היא מוותרת על הגנת הסידור החלוף. בית-המשפט המחוזי השיב כאמור לשאלה זו בשלילה. במימצא זה אינני מוצא כל עילה להתערבות. העובדה כי בשטר המשכנתה מצויה הצהרה כללית של עורך-הדין של המערערת כי הסביר לצדדים 'את מהות העסקה שהם עומדים לבצע ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה', וכי שוכנע 'שהדבר הובן להם כראוי" – אין בה די כדי לחתור תחת קביעתו העובדתית האמורה של בית-המשפט המחוזי".
--- סוף עמוד 37 ---