144. עוד הבהיר השופט אלעזר ריבלין, בפרשת מיסטר מאני הנ"ל, את הדברים הבאים (שם, בפיסקה 12, בעמ' 947, בין האותיות א-ב):
" 'קריאה תמה' של סעיפי הוויתור, אשר נוסחם הובא לעיל, אין בה כדי להעמיד אדם מן היישוב, שאינו משפטן, על מהות הוויתור שהוא עושה. למעשה, ספק אם אדם כזה מודע לעצם הזכות שעומדת לו. יטען הטוען כי לא על המלווה להעמיד את הלווה על זכויותיו. בלי לקבוע מסמרות ביחס לשאלה זו באופן כללי, לא אוכל לקבל טענה זו בנסיבות המקרה שבפנינו. על המערערת הייתה מוטלת החובה – חובה של הגינות – שלא להסתפק בניסוח האחיד והסתום לעין הבלתי מקצועית, של סעיפי הוויתור. היה עליה להוסיף ולהבהיר – אם במסגרת המסמכים ואם על-פה – את דבר קיומה של הזכות לסידור חלוף ואת נפקות הוויתור עליה".
יב. 2. 6 סיום
145. אני סבור, כי נסיבותיו של המקרה דנן, בו בקשת ההלוואה הוגשה על ידי אנשים שהעברית אינה שגורה בפיהם, וכל שכן, שאינם בקיאים בחוק הישראלי, חייבו את המלווה, הוא הבנק המשיב, לנהוג חובת גילוי ככתבה וכלשונה, הכוללת גם את החובה להסביר למבקשים ב"רָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה" (בראשית, פרק כט, פסוק יח), כי הם מוותרים על הגנת הדיור החלופי, המוקנית להם במסגרת החוק.
146. נפקות אי הגילוי, היא זו: על פי ניתוח המשפט הישראלי, כפי שהובא לעיל, הוויתור על ההגנות המוקנות בחוק למבקשים – אינו תקף.
הואיל וההגנה היחידה אשר חלה על המבקשים, היא, כאמור, ההגנה הקבועה בסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, הרי שמימוש המשכון חייב להיעשות בכפוף להגנה זו.
יג. עמדת המשפט העברי ביחס לטענת המבקשים כי לא הבינו על מה חתמו, ולכן, חתימתם אינה מחייבת אותם
--- סוף עמוד 38 ---
יג.1. מבוא
147. לפני שאנתח את משמעות ההגנה הניתנת למבקשים, על פי סעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל, אבחן, האם על פי המשפט העברי, יש או אין תוקף לחתימת הוויתור של המבקשים על ההגנה על פי סעיף 38 הנ"ל, עת חתמו על הסכמי המשכון, שנוסחם המלא הובא לעיל (ראה: פיסקה 36).
148. מצווים אנו לבדוק את תוכנו של המשפט העברי, כמשקף את ערכיה של מדינת ישראל, במדינה יהודית ודימוקרטית, שכן סעיף 1א לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, קובע: "חוק יסוד זה מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית".
149. גם בפסיקה של בית המשפט העליון, מצויה התייחסות אל המשפט העברי, כאל המשפט הלאומי של העם היהודי.