"הודאה בחתם ידו, והשטר בגופן של עובדי כוכבים, והדבר ברור שאינו יודע לקרות, ויש עדים שחתם עד שלא קראו, מכל מקום, מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו".
יג.3.3 יישום תשובת הרשב"א, בתשובת הב"ח
170. רעיון זה ייושם, הלכה למעשה, בשטר עסקי, (הקרוי "ממרמי") כמוסבר בשו"ת ב"ח (ישנות), סימן לב, אשר נשאל שאלה זו:
"ממרמי – שנוהגים עתה בדורותינו, ליתן ולישא בהם, אם יש רמז בתלמוד או בפסקי הגאונים להגבות בה בב"ד; או אינו כי אם תקנה ומנהג בלבד? כי בתשובות הרא"ש, כלל ס"ה, דין א', לא כתב אלא שהיו נוהגים בזמנו לתת ממרמי כזו ביד המתעסקים בשבילם, כדי לכתוב עליו שטר, אבל לא שיגבו לה בב"ד בנייר חלק. ואף בכותב עליו שטר, היו העולם נזהרין מזה".
171. וכך משיב הב"ח (בית חדש, לר' יואל סירקיס):
"תשובה.
לכאורה, היה נראה לדמותו למ"ש הרמב"ן בתשובה סי' ע"ז, ומביאו ב"י בח"מ סימן מ"ה, סעיף ב', במחודשין, גם מביאו בסימן ס"ח סעיף ט' במחודשין, וזה לשונו: על ההודאה בחתם ידו והשטר בגופן של עובדי כוכבים ומזלות, ולא ידע החותם לקרות, מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו, כיון שלא חשש לקרותו, וסמך על הסופר; שכל הסומך על נאמנות של אחרים, הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שיאמר מי שהאמין על עצמו, וה"ט דשליש. וגדולה מזו וכו'.
--- סוף עמוד 47 ---
דלפ"ז [שלפי זה] גם הממרמי, שהוא מוסר לחבירו, הרי האמינו, וגומר בדעתו להתחייב בכל מה שיכתוב למעלה מחתימתו, ושוב אינו יכול לטעון לא נתתי חתימתי אלא ע"ד [על דבר] כך וכך. ומשמע נמי, דאפילו בנותן חתימתו לשמעון, וחזר שמעון ונותנו ללוי בעד חובו, דיכול לו לתבוע לראובן, ולא יכול למימר: 'לאו בעל דברים דידי את' ".
172. דברי הב"ח הללו, הובאו הלכה למעשה, בנושא הכלים על השולחן ערוך,.
כך כותב הסמ"ע, על שולחן ערוך, חושן משפט, סימן מה, ס"ק ה, ד"ה ויש עדים שחתם עד שלא קראו, המתבסס על תשובת הרמב"ן הנ"ל:
"ז"ל [זה לשון] תשובת הרמב"ן שם [המובאת בציונים אות ו'], מ"מ [מכל מקום] מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו, כיון שלא חשש לקרותו, וסמך על הסופר; שכל הסומך על נאמנות של אחרים, הוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שיאמר מי שהאמין על עצמו. והיינו טעמא דשליש. וגדולה מזו אמרו [תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף סד, עמ' א; הובא לעיל בפיסקאות 160-161]: בעל אומר: 'לפקדון', ושליש אומר: 'לגירושין' – שליש נאמן. והיינו טעמא כיון שיודע בשעה שהשליש הגט שהשליש יכול ליתנו לאשה, אף הוא גמר בדעתו ליתנו לגירושין אם יאמר הנפקד לגירושין הוא. וכ"ש הכא שסומך על אחרים, ולא חשש לקרותו, וחותם בחתם ידו, שהוא גומר בדעתו להתחייב בכל מה שכתוב בו, (לחייב) [והרי הוא חייב בכל אותו חיוב] אעפ"י שלא לוה, מדר' יוחנן [כתובות ק"א ע"ב] דאמר חייב אני לך מנה בשטר חייב. אע"פ שלא היה חייב לו, וקיימא לן כוותיה, עכ"ל. ומכאן ראיה על מנהגינו ותיקון המדינה בענין הממרמו"ת".