ולכן, אף אם חתם עצמו על נייר חלק, ומסרו לשליש או לבעל דבר – מתחייב עצמו בכל מה שיכתבו עליו [עי' בסמ"ע]. ואם הביא לפני ב"ד שטר בחתימה לבד, ולא כתוב עליו, אם מהני יתבאר בסי' מ"ח.
ונ"ל דעכ"ז [ונראה לי שעל כל פנים], אם יש עדים שקראו לפניו השטר, ורימו אותו, כגון: שקראו לפניו 'מנה', ונמצא בשטר 'מאתיים', וכיוצא בזה, או שגמרו בפני עדים שיכתבו על החלק מנה ונמצא מאתיים, דשטר פסול הוא; דזיל בתר טעמא [שיש ללכת אחרי הטעם], דהא לא נשתעבד עצמו על מה שכתוב בשטר. ואם יעידו
--- סוף עמוד 50 ---
שני עדים – השטר פסול. ואם יש עד אחד – ישבע בעל השטר להכחיש העד [כנ"ל]".
יג.4 תשובת הרשב"א בעניין אי הבנת הכתובה
יג.4. 1 נוסח תשובת הרשב"א בעניין הכתובה
176. תשובה נוספת של הרשב"א, שגם היא מובאת בספרות הפסקים, וכן בפסיקת חכמי דורנו, היא זו (שו"ת הרשב"א חלק א, סימן תרכט):
"נשאל.
ביהודי עם הארץ, שבא לגרש את אשתו, ואמרו לו בית דין: שיפרע לה כתובתה.
ואמר: שלא הבין כשקרא החזן הכתובה והמתנה, ולא הבין התנאים.
ואמר: כי שאלו את פי הרב רבי מאיר ז"ל, והשיב דשומעין לו.
והוא אומר, דאין שומעין לו, דחזקה שהעידו עדים בעל פה ועל פיו חתמו בו. ואם אין אתה אומר כן, לא הנחת חיוב לעמי הארץ, ולא על הנשים, דכולן יטענו כן.
ואין אלו אלא דברי תמה. אבל,מה אעשה שכבר הורה זקן יושב בישיבה,חכם עם איש שיבה?!".
177. כאן הטענה היא שאי הבנה של התנאים ובעיקר של סכום הכתובה. הרשב"א מציג את עמדת רבי מאיר (מסתבר כי מדובר במהר"ם מרוטנבורג), ועמדה נוגדת. מדברי התשובה של הרשב"א, עולה כי אין לקבל את דברי הבעל, בשל ההשלכות הכלל-ציבוריות, שכן, כל אחד יוכל לטעון שלא הבין במה מדובר.
יג.4. 2 יישום תשובת הרשב"א בעניין הכתובה, בספרות ההלכה והפוסקים
--- סוף עמוד 51 ---
178. תשובה זו של הרשב"א, הובאה, על-ידי הבית יוסף, על טור, חושן משפט, סימן סא, מחודש טז:
"כתוב בתשובות הרשב"א (ח"א) סימן תרכ"ט: על עם הארץ שבא לגרש את אשתו, ואמרו לו בית דין, שיפרע לה כתובתה. ואמר, שלא הבין כשקרא החזן הכתובה, ולא הבין התנאים. ושאלו את פי ה"ר מאיר, והשיב, דשומעין לו. והוא אומר, דאין שומעין לו, דחזקה שהעידו עדים בעל פה ועל פיו חתמו בו. ואם אין אתה אומר כן, לא הנחת חיוב לעמי הארץ, ולא על הנשים, שכולם יטענו כן. ואין אלו אלא דברי תימה. אבל מה אעשה שכבר הורה זקן ויושב בישיבה חכם עם איש שיבה. עכ"ל [עד כאן לשונו].