ואיני יודע למה נחבא אל הכלים, משום דחזא גברא, כיון דתיובתא לא חזא.
ולענין הלכה, נראה לי כדברי הרשב"א, משום דאם לא כן לא שבקת חיי, דכל עמי הארץ יאמרו כן."
179. הבית יוסף מביא את הדברים גם על חושן משפט, סימן סא, מחודש טז.
180. דברי הרשב"א הנ"ל, הובאו, הלכה למעשה, בהגהת הרמ"א, על שולחן ערוך, אבן העזר, סימן סו, סעיף יג:
"במקום שאין רגילים לחתום בכתובה אלא הראויים להעיד, לא יחתום מי שאינו יודע לקרות.
הגה: ולכן, עם הארץ שבא לגרש, ואמר אח"כ, שלא הבין מה שהיה כתוב בתנאים או בכתובתה – אינו נאמן, דודאי העדים לא חתמו מה שלא העידו בפניו תחלה על פה (תשובת הרשב"א סי' תרכ"ט)."
181. וכך גם נפסק בלבוש, אבן העזר, סימן סה, סעיף יג:
--- סוף עמוד 52 ---
"יש מקומות שרגילין לחתום בכתובה הרבה עדים, אפילו פסולים, לכבוד, ושני עדים כשרים החתומים בראש, ועל פיהם מקיימין הכתובה. אבל מקומות שאין רגילין לחתום בכתובה אלא כשרים הראויים להעיד – לא יחתום מי שאינו יודע לקרות, דהיאך יעיד ויחתום והוא לא קרא מה שכתוב בה?!
ולכן, עם הארץ שבא לגרש, ואמר שלא הבין מה שהיה כתוב בתנאים או בכתובה – אינו נאמן, דמסתמא העדים לא חתמו אלא א"כ [אם כן] קראו בפניו תחלה על פה, בלשון שהבין, ואחר כך חתמוה."
יג.5 פסיקת חכמי דורנו
יג.5. 1 מבוא
182. לכאורה, על פי מקורות אלה, יש לקבל את עמדת הבנק, ולומר למבקשים החותמים על שטר המשכנתא: סמכתם על הנאמנות של הבנק (וכן של הנוטריון), ולכן, גמרתם בדעתכם להתחייב בכל מה שנכתב שם. במילים אחרות: אין לכם להלין, אלא על עצמכם בלבד; אך, המסמך אשר עליו חתמתם – הוא תקף ומחייב.
183. אולם, עיון מדוקדק בתשובות ובפסקים של בני דורנו, ילמדו אותנו כי הפרשנות של הכללים הללו אינה כוללנית. הדבר תלוי, מדוע אדם סומך על השני, בעת שחותם על מסמך, כאשר איננו מבין את תוכנו.
184. מניתוח המקורות להלן, ניתן להסיק, לעניות דעתי, כי גם על פי המשפט העברי, מסמכי הסכמי ההלוואה הכוללים את הויתור על זכויות המבקשים לסידור חלוף על פי סעיף 38 לחוק ההוצל"פ, עליהם חתמו המבקשים, אינם תקפים.
185. נעיין, במספר מקורות, הכוללים פסיקה של בתי הדין הרבניים במדינת ישראל וכן שו"ת של אחד מגדולי חכמי דורינו.
יג.5. 2 פסקי דין של בתי הדין הרבניים בישראל
יג.2.5. 1 פסק דינו של בית הדין הרבני בפתח תקווה, שניתן על ידי הרב עובדיה יוסף
--- סוף עמוד 53 ---
186. לפני למעלה מיובל שנים, התעוררה בבית הדין הרבני האזורי בפתח תקוה, בה כיהן כדיין, אז, הרב עובדיה יוסף, השאלה הבאה (פסק הדין הובא בשו"ת יביע אומר, חלק ג, אבן העזר, סימן יג):