והובאה תשובה זו בקצרה גם בתשובות הרשב"א, ח"א, סימן תתקפ"ה. ונפסק להלכה כך בשו"ע, שם, סימן מה, סעיף ג: 'הודאה בחתם ידו והשטר בגופן של עכו"ם, והדבר ברור שאינו יודע לקרות, ויש עדים שחתם עד שלא קראו, מכל מקום מתחייב הוא בכל מה שכתוב בו...'. ופסק כך גם הרמ"א שם [אבן העזר] סוף סימן ס"ח".
--- סוף עמוד 58 ---
194. בית הדין הרבני מסביר את הטעמים והנימוקים לאותם כללים.
בלשוננו, היינו אומרים כי לפנינו "פרשנות תכליתית".
וכך נכתב בהמשך פסק הדין, שם, בעמ' 294-295 (ההדגשות הוספו):
"הרי שבחותם בעצמו, אין שומעין, לכל הדעות, לטענה: 'לא הבנתי', משני טעמים:
א': חזקה שאין אדם חותם אלא אם כן ידוע לו על מה הוא חותם. ולפי טעם זה, אם תהיינה הוכחות שהחותם לא ידע על מה הוא חותם, הרי נופלת החזקה והחתימה בטלה;
ב': כלל הוא שכל הסומך על מישהו, נותן אימון בו ועושה פעולה על פיו, הרי הפעולה מחייבת אותו כאילו הוא עושה אותה על ידיעתו ודעתו שלו בעצמו. וזוהי ההלכה של שליש בגיטין דף ס"ד ע"א הימניה, כלומר האמין בשליש וסמך עליו, הרי גמר בדעתו
וקבל עליו כל מה שהשליש יעשה [ניתוח הסוגיה ועמדות רש"י ותוספות, כפי שהובאו בפיסקאות 161-162 לעיל]. ומחדש הרמב"ן, שכך הוא גם לענין הודאה והתחייבות על ידי חתימה, אם החותם לא ידע על מה הוא חותם, וברור לנו שאינו יודע את שפת השטר, וגם ברור שלא הסבירו לו לפני החתימה את תוכן השטר, אלא שסמך על הסופר או מישהו אחר שהגיש לו לחתום, ועל פיו הוא חתם, הרי קבל עליו על כל מה שחתם על פי איש אימונו, ורואים כאילו הודה והתחייב בידיעה על כל החתום.
ולפי זה בנדון דידן, אין לנו צורך לברר אם נכונה היא טענתה של התובעת שלא ידעה על מה היא חותמת, טענה שהיא נגד החזקה שאין אדם חותם אלא אם כן ידוע לו על מה הוא חותם, אין הבדל בדבר, כי גם לו יהא כדבריה, אין טענתה טענה, הואיל ונתנה אימון בבן אחיה או במיועד להיות בעלה, סמכה עליהם וחתמה, הרי
--- סוף עמוד 59 ---
גמרה בדעתה על פיהם וקבלה עליה כל מה שכתוב בשטר שחתמה עליו".
195. הפרשנות התכליתית היא זו: הכלל האמור חל רק אם יוכח שהיה אימון מיוחד בין החותם לבין מי שעליו הוא סומך. לכן, בית הדין הרבני אישר את תוקף ההסכם של ה-Dower, כי האשה סמכה על בן אחיה או על המיועד לבעלה, ועל כן, לא התקבלה טענתה, שלא הבינה על מה חתמה.
196. מכאן המסקנה, כי במקרה שבפניי, כאשר מדובר על מי שזקוק להלוואה מהבנק, אין הוא סומך על הבנק באימון אישי. לכן, הכלל של תקפות המסמך, אינו חל על נתוני תיק זה, כאשר למבקשים אין ידע בעברית, ואין כל בסיס לאימון אישי ביניהם לבין הבנק, שהציג בפניהם חוזה אחיד, ולא הייתה להם ברירה, אלא לחתום על המסמך כדי לקבל את ההלוואה מן הבנק.