'ללא שום זכות ערעור, לא לפני ב"ד אחר בדיני ישראל, ולא לפני ערכאות המדינה, אלא עלינו לקיים את פסק הדין, כפי אשר יצא מלפני ב"ד הנ"ל, ללא שום טענות ומענות. ואין הדיינים צריכים להופיע לבירור בבתי משפט הנ"ל. ואין הב"ד צריך לנמק את פסק הדין. ומוחלין אנו, מראש, על כל תביעת ממון שיכולה להיות לנו על דייני הבד"ץ. כן אנו מקבלין על עצמינו, שאם לא יופיע אחד משני הצדדים (אחר קבלת קנין) לישיבת ב"ד במועד הנקבע, הרשות ביד הבד"ץ לדון שלא בפניו. הרשות ביד הבד"ץ להוציא פסקי דין ביניהם, כפי ראות עיניהם, ולהוסיף לשנות ולפרש את פסקי הדין שנתנו. כל זה נעשה בקנין גמור אגב סודר וכו', ולראיה באנו עה"ח יום וכו' '.
וכעת, בא בע"ד [בעל דין] אחד, וטוען, שלא פסקו הב"ד כהוגן, על כמה דברים, לפי דעתו. ושלחתם לו צילום מנוסח השט"ב, שהוא בעצמו חתם על זה, ולכן, אין לו זכות לערער.
--- סוף עמוד 73 ---
אך, הבע"ד טוען, כי היות שלא קרא את השטר בירורין, ולא ידע שכתוב בה: 'ללא שום זכות ערעור' וכו'. ואילו ידע כל הכתוב בנוסח הזה, מעולם לא היה חותם על זה. ואדרבה, מתרעם הוא על הב"ד, למה לא אמרתם לי לקרות הנוסח החדש הזה.
עוד טען, שגם הטוען שלו ג"כ [גם כן] לא קרא הנוסח.
ואומר, שלא חשב שיש ב"ד כזה, שיכולים לכתוב נוסח כזה.
גם טוען, ששמע מהגרי"ש אלישיב שליט"א, שאמר, ששטרי בירורין כאלו, אינם נכונים כלל, והם בטלין ומבוטלין, מפני שכתוב בה שלא יוכל לילך לבי"ד אחר. ובזה"ז [ובזמן הזה] צריך כל ד"ת [דין תורה] אם יש עליה טענות, שיוכלו לילך לב"ד אחר לברר.
גם הביא מה שטען רב אחד, היות כי בערכאות אפשר לעשות אפיע"ל [ערעור] בלע"ז, לילך למקום יותר גבוה, כן צריך להיות גם לבי"ד ישראל, שיהא קבועה ב"ד לערעורים.
עוד טען אחד, שאם צד אחד, לאחר הפסק, טוען שע"פ [שעל פי] ההלכה מבואר בשו"ע היפוך ממה שפסקו הם, או שטוען שאין שום צד בשו"ע לפסק הזה, לא שמבואר להיפוך, אלא אינו מבואר בכלל הלכה זו, אז הב"ד צריכין לתת להם כתב: 'מהיכן דנו'.
ופניתם אלי, כדת מה לעשות, והצדק עם מי".
210. התשובה, כמוסבר בתחילתה: "סובבת על שלשה עמודים, א] אם יש טענה במה שטוענים שהיות והצדדים לא ראו ולא קראו את השטר בירורין אז כל הד"ת [דין תורה] בטלה. ב] אם צריכים להתחיל הד"ת [את דין התורה, דהיינו: את כל ההליך, מתחילתו] מחדש. ג] אם צריכים לכתוב להם מהיכן דנו".
211. נתיב ראשון, דן בתחילה, ב"חיוב על הב"ד לשאול הבע"ד ולהודיעם שעושים פשרה". מסקנתו של הרב קליין, המשיב, היא שיש חובה על בית הדין להודיע על כך לצדדים.