ובביאור קצת יותר י"ל [יש לומר], דאם ידע הבע"ד תוכן שט"ב דעלמא, אזי יכול לטעון עוד, כיון דעד השתא גם הב"ד שלכם היה להם שטרי ברורין, כמנהג כל בתי דינין דישראל, ועכ"פ [ועל כל פנים] כשבאתי לב"ד, באתי על מנהג הקדום, ולא עלתה על דעתי ששניתם הסדר, ועל כן, לא טרחתי לקרותו. וכיון שהשינוי בא מצד הב"ד [הבית דין] , על הב"ד מוטל החיוב להגיד להבע"ד, כדין כל המשנה. וכ"ש [וכל שכן], שזה נוגע להם לוותר ולמחול ממונם, או שיקחו הב"ד בע"כ ע"י הפשרה שלהם, וכל זה צריך הודעת ב"ד".
217. מכאן, כי כאשר יש הסכם הכולל תנאים חדשים, או שונים מהמצב ה"רגיל", מחייב הדבר את מי שמחתים אדם כלשהו על מסמך חדש כזה, לגלות לו, לפני החתימה, על התיקון או על השינוי או על החידוש של אותו מסמך.
218. במקרה שבפניי, אין כל טענה כי הבנק עשה מאמץ כזה, ומסר למבקשים את החידוש של טופס ההלוואה, הכולל את סעיף הוויתור על הזכות לדיור חלוף.
--- סוף עמוד 78 ---
219. זו הוכחה נוספת, כי לפי עמדת המשפט העברי, כפי שבאה לידי ביטוי בדברי משנה הלכות הנ"ל, אין המבקשים "נתפסים" בחתימתם.
220. בהמשך, מביא הרב קליין נימוקים נוספים, לכך שאותם בעלי הדין אינם כבולים לניסוח החדש של שטר הבוררין (משנה הלכות, שם, בסעיף ו):
"ו) עוד נראה, דנ"ד [שנידון דידן] לא דמי כלל לחו"מ סי' מ"ה הנ"ל. דהתם [ששם] לא היה לו לסמוך על שום איש, והיה לו לקרותו בעצמו. אבל בנ"ד [בנידון דידן], כיון שזה הבע"ד בא לבית דין זה, מפני שסומך עליהם שיפסקו ע"פ [על פי] יושר, ואילו לא היה מאמין בהם כך, לא היה בא לפניהם, וכל ביאתו לכאן הוא רק מפני שסומך עליהם, שידונו בדבר ע"פ תורה או ע"פ פשרה ויושר, וכיון שזה השט"ב אינו נחשב ליושר כלל, א"כ [אם כן], אין חתימתו חתימה".
221. גם דברים אלה כוחם יפה גם לענייננו: המבקשים פנו לבנק, בהאמינם בו, כי הוא פועל על פי היושר. וכי כיצד יעלו על הדעת, שהבנק כלל בהסכם ההלוואה סעיף שכל כולו נועד לרעת הלווה, המונע ממנו זכות מגורים לדיור חלוף, זכות אשר אותה העניק המחוקק לכל מי שדירתו תימכר בהליכי הוצאה לפועל, למימוש חוב שיש לו?!
222. בהמשך, מובאות ראיות נוספות התומכות באותה גישה, ושגם אותן ניתן ליישם לנתוני התיק שבפניי (משנה הלכות, שם, בהמשך לקטע שצוטט לעיל, בפיסקה 220):
"ואדרבה, נידון דידן דמיא טפי לחו"מ, שם, ס"ב [הובא לעיל, בפיסקה 165, בלשון הטור]: ראש בית דין שהיה יודע ענין השטר וקרא לפניו הסופר שלו, הואיל והוא מאמין אותו, ואימתו עליו, הרי זה חותם השטר, אע"פ שלא קראו הוא בעצמו. ע"ש [עיין שם]. וה"ה [והא הדין]