41. טענה אחרונה זו (לפי המיספור של הבנק, במסגרת תשובתו החלופית, בעמ'25 לסיכומי הבנק), היא כי דמי השכירות ל-18 החודשים הללו, ניתנים, כמובן, לכימות כספי. לכן, אין בהם, גם ככל שייקבע כי המבקשים זכאים לסכומים אלה, כדי לעכב את מכירת הנכס, במסגרת כינוס הנכסים, אלא, לכל היותר, כדי להקים למבקשים זכות תביעה כלפי הבנק, בין כתביעה כספית ובין כקיזוז או כניכוי חלק מכספי מכירת הדירה, שיוקדשו למימון שכר הדירה, למשך אותם חודשים הנ"ל.
42. עוד הוסיף הבנק, כי אם תתקבל טענת המבקשים, בדבר זכותם לדיור חלוף, שאינו מוגבל ל-18 חודש בלבד, הרי שסכום התשלום בגין דיור חלוף מוגדר לפי הדין כ"הוצאות כינוס" (עמ' 25-26 לסיכומים בכתב של ב"כ הבנק).
ו. עמדת הכונס הרשמי
43. הכונס הרשמי, המיוצג על ידי עו"ד מיטל ג'רבי ועו"ד שושי בר, אינו מציג עמדה בשאלה האם זכאים המבקשים לדיור חלופי, בהתאם לסעיף 33 לחוק הגנת הדייר ולחלופין, בהתאם לסעיף 38 לחוק ההוצאה לפועל.
--- סוף עמוד 18 ---
הכנ"ר מבקש להדגיש, כי מאחר ולפי הנתונים נראה כי שווי הבטוחה עולה על גובה החוב המובטח לבנק, הרי שייתרת הכספים יהיו שייכים, על פי הדין, לנושים הרגילים.
44. עוד מציין הכונס הרשמי כי, ככל שתיקבע זכאותם של המבקשים לדיור חלוף, הרי שתיוותר השאלה, למי שייכים כספי הדיור החלוף של המבקשים 1-2.
ז. עמדת הנאמן על נכסי המבקשים (החייבים בתיקי הפש"ר)
45. הנאמן, בעמדתו, הוסיף פרטים עובדתיים בנוגע לעניין נשוא הדיון: לאחר בדיקת תביעת החוב שהגיש הבנק, בנוגע לחוב המובטח על ידי הנכס, קצב הנאמן את התביעה על הסכום של 465,137 ₪.
46. הנאמן דיווח עוד, כי המשיב (הבנק) הגיש תביעת חוב נוספת, בסכום של 387,191 ₪, אשר איננה מובטחת בשיעבוד הנכס, ואשר לא נבדקה עדיין על ידי הנאמן.
47. לגוף המחלוקת בין הצדדים, כתב הנאמן, עו"ד גינצבורג, עמדה, המציגה את הדברים הבאים:
א. לעניין שאלת ההתאמה בין הנכסים הרשומים בשטר המשכון לבין נוסח החלטת מינוי כונס הנכסים – הומצא לנאמן אישור החברה המשכנת כי מדובר באותו הנכס, ועל כן, הנושא הוסדר, מבחינת הנאמן.
ב. לעניין גובה החוב – הנאמן אישר את תביעת החוב שהגיש המשיב 1 (הבנק), בגובה של 465,137 ₪.
ד. לעניין השאלה בגין איזו הלוואה שועבד הנכס – עמדת הנאמן היא כי הנכס שועבד להבטחת ההלוואות כולן, שכן לפי האמור בשטר המשכון, מדובר בהלוואות "שניתנו /או שיינתנו ללווה על פי הסכם הלוואה...".