80. עדותו של מנהל הבנק, בעת רישום המשכנתא השנייה, מוכיחה, לטענת המבקשת, כי אף הבנק ראה במבקשת ערבה, כפי שבא הדבר לידי ביטוי, כאשר מנהל הבנק אמר בעדותו, כי "אם קיים שטר משכון, הרי הוא ככתב ערבות" (עמ' 151, שורות 15-16, לפרוטוקול). ובהמשך, ציין מנהל הבנק את העובדה, כי "בשטר המשכון כתוב אני ערב בזה וגם ממשכן" (עמ' 151, שורה 18, לפרוטוקול).
81. לטענת המבקשת, הבנק חב כלפי המבקשת, כערבה, בכל החובות שהוטלו עליו בחוק הבנקאות ובפסיקה, ובתוכם, החובה שלא להטעות את המבקשת, חובת הגילוי הנאות וחובת זהירות נרחבת.
מחובות אלו נובע, שהבנק חייב היה לעשות את הדברים הבאים: להודיע למבקשת, על דבר רישום המשכנתאות; לאשר, שייפוי הכוח ניתן למטרת לקיחת המשכנתאות; לעדכן את המבקשת, בדבר הגדלת האשראי, לו היא ערבה; ליידע אותה, בדבר לקיחת המשכנתא השנייה; לעדכן אותה, בדבר הגדלת הערבות והגדלת מספר החייבים, אשר להם היא ערבה.
82. דין שתי המשכנתאות, שרשם הבנק – להתבטל, מאחר והבנק לא מילא אף לא אחת מן החובות המוטלות על הבנק כלפי המבקשת, הן על פי חוק הבנקאות, הן לפי חוק הערבות והן אלה הקבועות בפסיקה.
--- סוף עמוד 15 ---
83. לטענת המבקשת, אם די בהפרה של אחת מבין החובות של הבנק כלפי המבקשת, כערבה, בכדי לבטל את המשכנתאות, כי אז, קל וחומר שיש לעשות כן לאור הפרתן השיטתית של כל אחת מהחובות שחב הבנק למבקשת.
לפיכך, עמדת המבקשת היא, כי דינם של שתי המשכנתאות, להתבטל.
84. פרט לנושאים הכלליים הללו, העוסקים במעמדו של ייפוי הכוח ובחובות הבנק כלפי המבקשת, מתייחסת המבקשת, בסיכומיה, בנפרד, לטענות פרטניות הנוגעות לכל אחת מן המשכנתאות.
טענות המבקשת בנוגע לבטלות המשכנתא הראשונה
85. המבקשת מציינת, כי בעוד ששטר המשכנתא על הנכס נרשם לטובתו של הבן, באופן אישי, הרי שאת האשראי בסך של 800,000 ₪, קיבלה חברה א בבעלות הבן.
86. עדותם של שני מנהלי הבנקים, בעת רישום המשכנתאות, מוכיחה, לטענת המבקשת, כי הבנק פעל בחריגה מהרשאה, היטעה את המבקשת, והפר את חובותיו כלפיה.
87. המבקשת טוענת, כי מר קצב, מנהל סניף הבנק, העיד בבית המשפט, שלא בדק את ייפוי הכוח, מבחינה משפטית, וספק רב אם קרא כלל את ייפוי הכוח, אלא הוא העביר אותו למחלקה המשפטית.
88. המבקשת מתבססת, בעניין זה, על עדותו של מר קצב (עמ' 117, שורה 5, לפרוטוקול):
"ש. יהיה נכון לומר שמבחינתך תוכן ייפוי הכוח זה בכלל לא משהו שבדקת?