133. הבן והבעל מציינים, כי המחלוקת בתיק זה סובבת סביב כוונתה של המבקשת, במסגרת ייפוי הכוח, והחריגה מההרשאה והסמכות, אשר ניתנו על ידי המבקשת.
134. לטענת הבן והבעל, אין חולק כי הבנק והבן, חברו יחד להתעלם לחלוטין מהוראות המבקשת, ולעשות שימוש, לרישום משכנתאות, בחריגה מפורשת מייפוי הכוח.
135. הבן והבעל, מבקשים מבית משפט זה, לקבוע כי התעלמות הבנק מהוראות ייפוי הכוח, והוראות החוק, מביאה לבטלות המשכנתאות. בכל מקרה, לא ניתן לממש את המשכנתאות על חלקו של הבעל, אשר לא הסכים לשעבודו של הנכס, ולא נהנה מהכספים שהוזרמו לחשבונו של הבן.
136. משטר חזקת השיתוף קובע כי רכוש שנצבר במאמץ משותף, שייך לשני בני הזוג, אף אם הוא רשום על שמו של אחד מבני הזוג. לטענתם, הבנק ידע כי המבקשת נשואה לבעל ו/או לחילופין היה על הבנק, לנהוג חובת זהירות ולבדוק האם ישנם בעלים נוספים, מכוח הלכת השיתוף בין בני זוג. משלא עשה כן הבנק, נזקפת רשלנות זאת לחובתו, כהפרה של חובה חקוקה (סעיף 19 לסיכומיו של עו"ד שי שלמה).
137. לטענתם של הבן והבעל, הבנק לא פנה אל המבקשת או הבעל, בעניין רישום המשכנתאות על הנכס. לטענתם, הבנק נהג בנכס מנהג בעלים, וזאת באמצעות ייפוי כוח, שלא נבדק בעין משפטית.
138. עוד טוענים הבן והבעל, כי על בני הזוג חל הסדר איזון המשאבים, הקובע כי במהלך הנישואין, חלה הפרדה רכושית בין בני הזוג, אך עם פקיעתם, במקרה של גירושין או מוות, ולבטח במקרה של רישום משכנתאות, קמה לבן הזוג, הזכות האובליגטורית לקבלת מחצית מהנכס, שנצבר במהלך הנישואין ושימש לטובת המשפחה, וזאת ללא צורך בהוכחת השיתוף (סעיף 21 לסיכומיו של עו"ד שי שלמה).
--- סוף עמוד 22 ---
139. הבעל והבן מציינים בסיכומיהם, כי הבעל והמבקשת האמינו, כי גם אם נכס רשום על שם אחד מבני הזוג, הרי אין מדובר בנכס השייך לאותו בן הזוג בלבד, וכי הבעל הוכיח בבית המשפט לענייני משפחה, כי הרכוש שלו ושל המבקשת, הינו רכוש משותף, ודברים אלה חלים גם על הדיונים בבית המשפט המחוזי.
140. עוד מציינים הבעל והבן, כי אין חולק כי הבעל לא ידע על מתן ייפוי הכוח על ידי המבקשת, ואילו ידע, היה מתנגד לו בתוקף.
141. לטענתם של הבן והבעל, ייפוי הכוח נועד רק למטרת בנייה על הנכס, ולא ברור, כלשונם, "מהיכן שאב הבנק את התעוזה והעזות", ליתן אשראים לבן, בגין ייפוי כוח שמדבר אך ורק על בנייה, ולא מעבר לכך (סעיף 26 לסיכומיו של עו"ד שי שלמה).