168. הבנק טוען, כי אין כל יריבות, בין המבקשת לבנק, ובין הבעל לבנק. אף אם נכונה טענת המבקשת, כי נעשה שימוש בייפוי הכוח בחריגה מהרשאה לפי עמדת הבנק, טענה זו, לכל היותר, יפה כנגד הבן בלבד, אך אין לה כל משמעות כנגד הבנק, אשר הסתמך על ייפוי הכוח, בתום לב.
169. בכל הנוגע לטענות הבעל, לבעלות על מחצית מהזכויות בנכס, תשובת הבנק היא, כי הזכויות בנכס, נרשמו על שמה של המבקשת, עוד בשנת 1977, וכי רק לאחר שהחלו הליכי מימוש
--- סוף עמוד 26 ---
המשכנתא על ידי הבנק, "נזכר" הבעל לטעון למחצית מהבעלות בנכס. לטענת הבנק, מאחר שאין מדובר בדירת המגורים של המבקשת והבעל, ומאחר וזכותו של הבנק כצד שלישי, אשר התקשר עם המבקשת, על סמך בעלותה בנכס, עלולה להיפגע, יש לדחות את בקשת הבעל.
170. בהקשר זה, הבנק מציין, כי הבעל, אשר חי שנים ארוכות של זוגיות תקינה עם המבקשת, נזכר להגיש תביעה להכרה בחלקו בנכס, רק לאחר שנמסר למבקשת טופס האזהרה בגין תיק מימוש המשכון, כל זאת, לטענת הבנק, במטרה להדוף את הבנק מלממש את הנכס.
171. בעניין זה, מביא בא כוחו של הבנק, את עמדת השופט דב לוין בע"א 177/78 לידיה וינפלד נ' מנהל מס שבח מקרקעין נתניה (1990), פ"ד מד(4) 607 (להלן – "פרשת וינפלד"), אשר קבע, כי לא תפגענה זכויותיו של צד שלישי, אשר פעל, בהסתמכו בתום לב, על המצג שברישום הנכס על בן הזוג האחד.
172. עוד מציין הבנק, כי ההסכמה אליה הגיע הבעל עם המבקשת, בבית המשפט לענייני משפחה, ואשר עליה נסמך הבעל בתצהירו, אינה מחייבת צדדים שלישיים, ונעשתה לאחר שהחלו ההליכים כנגד המבקשת. לטענת הבנק, הבעל לא טרח לזמן את הבנק לדיון, וזאת, למרות שהבעל ידע, כי יש לבנק מה לומר על הסכם זה.
173. לטענת הבנק, במשך שנים ממועד העברת הנכס לידי המבקשת, לא עשה הבעל כלום בנדון; מדוע, פתאום, בשנת 2004, החליט להגיש תביעה לסעד הצהרתי?
174. מוסיף ומקשה הבנק: איך המבקשת, המעידה על עצמה כאישה תמימה, אשר מקבלת תקציב חודשי מהבעל לצורכי הבית, ואשר אין לה כל ידיעה על ניהול נכסי הבעל, מסוגלת לחשוב במובנים של העברת זכויות בנכס, באופן המצריך הגשת תביעה לבית המשפט לענייני משפחה?
175. ממשיך הבנק וטוען, כי הלכת שיתוף הנכסים, אינה חלה כאשר מדובר בירושה או מתנה. בעניין זה מציין הבנק, כי המבקשת אישרה במהלך המשפט, כי קיבלה את הנכס במתנה, וכי הנכס לא שימש לה למגוריה עם הבעל.
176. לטענתו של הבנק, הלכת שיתוף הנכסים, אינה חלה כאשר מדובר בירושה או מתנה, אשר אינם פרי מאמץ משותף של בני הזוג. לעניין זה מביא הבנק, כאסמכתאות, את ע"א 806/93 יהודית הדרי נ' שלום הדרי (דרחי) (1994), פ"ד מח(3) 685 (להלן – "פרשת הדרי").