"דרישת הכתב ליפוי כוח כללי אינה קבועה במפורש. כל שנקבע בחוק הנוטריונים הוא כי יפוי הכוח צריך להיערך על ידי נוטריון. אם יפוי הכוח לא נערך על ידו, הוא צריך לאמת את החתימות שעליו. מכאן המסקנה כי הוא צריך להיות בכתב".
207. בהמשך, מתייחס פרופ' ברק להוראת חוק הנוטריונים, לפיה כאשר מדובר בייפוי כוח לבצע עסקאות במקרקעין, יש צורך באישור הנוטריון, ומסביר את הקשר בין הוראה זו לבין חוקי השליחות וחוקי המקרקעין, במילים אלה (ברק, שם, סעיף 355, עמ' 554):
"חוק הנוטריונים קובע כי יפוי כוח לביצוע עסקאות במקרקעין הטעונות רישום במרשם המקרקעין צריך להיערך על ידי נוטריון. אם יפוי הכוח עצמו נערך על ידי נוטריון, עליו לאמת את החתימות שעל יפוי הכוח. מה הוא יפוי כוח 'לביצוע עסקאות במקרקעין הטעונות רישום במרשם המקרקעין'? משהתעוררה השאלה, נפסק כי יפוי כוח זה אין עניינו הרשאה לעשות עסקה במקרקעין. עניינו של יפוי כוח זה הוא, 'יפוי כוח לשם ביצוע הרישום בלבד'. פירוש זה יוצר הרמוניה ושילוב בין חוק הנוטריונים מזה, לבין חוק השליחות וחוק המקרקעין מזה".
208. בהערות 113 ו-114 (שם, בעמ' 554), מביא פרופ' ברק פסיקה של בית המשפט העליון; הרוצה, יעיין שם, שכן אין הדבר חיוני לצורך המשך הדיון בפרשה זו, ולכן לא הבאתי את פסקי הדין ולא ציטטתי קטעים מהם.
209. עד כה, דנתי בדרך של יצירת השליחות ומהות האישור הנוטריוני, אשר דרוש לצורך ביצוע עיסקאות במקרקעין, ובהן רישום המשכנתאות נשוא תיק זה. עתה, אתייחס לשאלה המשפטית, לפני שאלת יישומה במקרה שלפנינו, שהיא: מה היא התועלת הראייתית מכך שייפוי הכוח נחתם בפני נוטריון ומאומת על ידו?
--- סוף עמוד 33 ---
210. ייפוי כוח זה, אשר נחתם בפני נוטריון, נהנה מחזקת התקינות, מכוח סעיף 19 לחוק הנוטריונים, הקובע לאמֹר:
"אישורו של נוטריון לפי חוק זה והתקנות על פיו, יהיה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת. לדברי הנוטריון, ולמעשיו ולדברי אחרים ולמעשיהם שאמרו או עשו בפניו, הכל כאמור באישור".
211. המלומד יונה דה-לוי, בספרו, דיני הנוטריון ותולדותיהם (הוצאת לשכת עורכי הדין, תל אביב, תשס"ה-2005), מסביר כי בכך "ניכרת מגמת המחוקק לתת תוקף מירבי למסמך הנוטריוני, בשונה ממסמכים אחרים. יש מוסדות רשמיים שאינם מסתפקים בתצהיר שנעשה בפני עו"ד אלא דורשים הצהרה נוטריונית" (שם, בעמ' 167).
212. ראוי לציין, כי בדברי ההסבר להצעת חוק הנוטריונים, נאמר לגבי הסעיף האמור, כי לא ניתן יהיה לסתור את האמור במסמך נוטריוני על ידי ראיה כלשהי, חוץ מפנקסים ציבוריים או ראיה בדבר עריכת המסמך אגב ראייה. בנוסח הצעת החוק, אף נכתב בסיפא של סעיף 19 כי "אין לסתור ראיה זו אלא בפנקסים המתנהלים על ידי עובד ציבור על פי חיקוק או בראיות שיש בהן כדי להוכיח כי בעריכת המסמך היה משום מרמה". אולם, המלומד מר דה-לוי מציין, כי "הסיפא הזה לא נכלל בנוסח הסעיף שהתקבל בכנסת" (שם, בעמ' 167, בסופו).