213. ברם, גם אם אין הוראה מפורשת בחוק, בנוסח שנכלל בהצעה, הפסיקה נתנה משקל רב מאוד לאישור הנוטריוני, ולמצער, הפכה את נטל הראיות במובן זה, שמי שמבקש לסתור אישור נוטריוני, עליו עול הראיה.
214. במילים אחרות, המבקשת, הטוענת כי חתמה על ייפוי הכוח הנוטריוני, מבלי להבין את תוכנו, מוטל עול הוכחה מוגבר, לסתירת החזקה שבעובדה, כי אדם יודע את תוכנו של מסמך עליו הוא חותם, בכלל, ואם הוא מסמך שנחתם בפני נוטריון, בפרט.
215. באחד מפסקי הדין החשובים המתייחס לייפוי כוח נוטריוני בלתי חוזר (ע"א 404/84 יחזקאל סעתי נ' פרחה סעתי (1987), פ"ד מא(2) 477; להלן – "פרשת סעתי"), מתייחסים שלושת השופטים שישבו בדין למהות ייפוי הכוח הנוטריוני הבלתי חוזר ולשאלות הראייתיות הקשורות בתקיפת אישור זה.
מאחר ויש לכך חשיבות לצורך ההכרעה בפסק דין זה, ראיתי לנכון, להרחיב קמעא את היריעה, ולהביא את עמדות השופטים באותו תיק, תוך ציטוט עיקר דבריהם.
אתחיל בהצגת עמדתה של השופטת שושנה נתניהו, אשר אומרת את הדברים הבאים (שם, בעמ' 488, בין האותיות א-ד, פיסקה 9 לפסק הדין):
--- סוף עמוד 34 ---
"כך או אחרת, נקודת המוצא היא, וזו החזקה העומדת למערער, כי ייפוי הכוח נחתם תוך רצייה והבנה. על המשיבה מוטל לסתור זאת. אין זו רק שאלה של מלתה שלה כנגד מלתו של המערער בדבר מעמד החתימה בפני הנוטריון הציבור, ואין די לכן בהעדפת עדותה על עדות המערער. על המשיבה להרים את הנטל של סתירת האמור באישורו של הנוטריון. טעותו של השופט המלומד הייתה, שהתעלם מאישורו של הנוטריון והטיל על המערער את הנטל להוכיח, כי המשיבה ידעה והבינה על מה היא חותמת. גישה זו אינה תואמת את דיני הראיות. היא גם אינה רצויה מבחינת המדיניות. בשל חשיבותו זו של הנושא הארכתי בו, אף כי, כפי שיובהר להלן, דינו של הערעור, לדעתי, להידחות מטעם אחר.
לדעתי, לא הצליחה המשיבה לסתור את החזקה העולה מאישורו של הנוטריון, כי ייפוי הכוח ניתן תוך רצייה והבנה. הנימוקים, שהביאו את הערכאה הראשונה לתת אמון בעדותה, אינם עומדים במבחן.
מסקנה זו מייתרת את הדיון במחלוקת שהתעוררה בין באי-כוחם של הצדדים, אם חל כאן הכלל של .non est factum"
216. גישה קצת שונה לגבי היחס שבין החותם בפני הנוטריון לבין חובת הנוטריון להסביר את טיב המסמך, מצויה בדברי המשנה לנשיא, השופטת מרים בן פורת (פרשת סעתי, שם, בעמ' 495, בין האותיות ד-ז):