290. מכאן, כי פסק דין זה של בית המשפט לענייני משפחה, לשכעצמו, גם אם לא היה בו פגם כלשהו, אין בו כדי לקדם את הבעל ואת המבקשת לצורך התכלית של הבאת ראייה, לפיה
--- סוף עמוד 49 ---
הנכס הוא משותף, שכן, אין בפסק הדין יותר מאשר עדות הבעל (לא בעל פה כמו בפניי, אלא בכתב, בבית משפט לענייני משפחה, בתצהיר קצר שצורף לכתב תביעתו), ללא כל התנגדות של המבקשת וללא כל חקירה נגדית או עימות בין בני הזוג. לכן, אין בכוחו של פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בירושלים, כדי להוות מעשה בית דין או פלוגתא פסוקה או כל מקור משפטי אחר אשר יכול לשנות את הראיות בתיק שבפניי.
לפיכך, יש לבדוק מה הוא המצב המשפטי על פי הדין, ככל שהדבר נוגע לבעלות של הבעל על מחצית הזכויות בנכס, ללא כל קשר לפסק הדין הנ"ל של בית המשפט לענייני משפחה.
291. בנוסף לכל הנימוקים דלעיל, ומעבר להם, ראיתי לנכון להתייחס גם לטענת הבנק, לפיה, הוא לא צורף כצד להליך בבית המשפט לענייני משפחה, בעוד שלטענת הבנק, יש לו הרבה מה לומר (ראה: פיסקה 172 לעיל).
292. אכן, יש הרבה מן הצדק בטענה זו של הבנק, ואני שותף לה.
בפועל, כפי שעולה מן הפסיקה הדנה ביחסי הממון שבין בני הזוג, כאשר היה מעורב צד "חיצוני", הוא היה מוזמן לדיון, והיה אחד מן הצדדים לאותו הליך.
הדבר בולט במיוחד, כאשר אחת ממטרות הבקשה למתן פסק דין הצהרתי, לפיו הרכוש הוא משותף, היא צמצום או הפחתה של המס. כך, החלה, למעשה, הלכת שיתוף הנכסים, כאשר באחד מהתקדימים הראשונים שעיצבו את דוקטרינת שיתוף הנכסים, אלמנה ביקשה לקבוע כי הדירה שהוריש לה בעלה אינה מלוא העיזבון אלא רק מחציתו; ראה: ע"א 306/64 מלכה ברגר נ' מנהל מס העיזבון (1965), פ"ד יט(2) 240; ע"א 135/68 טובה בראלי
נ' מנהל מס עיזבון (1969), פ"ד כג(1) 393.
כך היה גם כאשר אחת ממטרות פסק הדין ההצהרתי הייתה להפחית את מס שבח מקרקעין; ראה: ע"א 388/76 הניה כיבשני נ' מנהל מס שבח מקרקעין (1977), פ"ד לא(3) 253; ע"א 177/87 לידיה וינפלד נ' מנהל מס שבח מקרקעין (1990), פ"ד מד(4) 607; ע"א 5774/91 מרים יהלום נ' מנהל מס שבח מקרקעין בחיפה (1964), פ"ד מח(3) 372.
293. מכאן נובע, כי צירוף הצד העלול להיפגע (מס עיזבון או מס שבח מקרקעין), הוא חיוני לצורך הכרעת הדין, ובכל מקרה, הדבר משקף פרקטיקה מקובלת.
לכן, אי צירופו של הבנק להליך בבית משפט לענייני משפחה, הוא פגום, ומהווה נימוק נוסף לאי הכרה בתוקפו של פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה, כלפי הבנק, בנוסף לעצם הקביעה הפוזיטיבית בגוף פסק הדין, כי אין הוא מחייב צדדים שלישיים (ראה: הנוסח המדוייק של פסק הדין כפי שנכתב על ידי השופט שלמה אלבז, כמובא לעיל בפיסקה 288).