316. אם ניישם עקרונות אלה לענייננו, נגיע למסקנה הבאה: הבעל, שאיחר בהגשת תביעתו לבית המשפט לענייני משפחה, ועשה זאת רק לאחר שכבר נרשמו שתי המשכנתאות לזכות הבנק, הוא בבחינת מי "שישן על זכויותיו וכי רואים בו כמי שויתור עליהן, ככל שמדובר בעסקה [דהיינו: רישום המשכנתאות על הנכס] שנעשתה עם אותו צד שלישי [דהיינו: הבנק]".
317. מכאן, כי גם המסקנות של פרק משנה זה מוליכות לאותה תוצאה, כלומר: אי הכרה בזכויות הבעל בנכס, ואי פגיעה בזכויות הבנק, כמי שרשם כדין את המשכנתאות על הנכס.
318. אוסיף ואומר הרבה מעבר לצורך, כי אם אכן, מדובר ביחסים כה הרמוניים בתוך המשפחה, כפי שנטען על ידי הבעל והמבקשת, קשה לי להאמין כי אם היה הבן פונה לא רק אל אימו
--- סוף עמוד 55 ---
אלא גם אל אביו ומבקש משניהם כי הם יחתמו על ייפוי הכוח לצורך רישום משכנתאות, היו הם עושים זאת בלב חפץ, כדי לעזור לבנם (וזאת, בהנחה שהאב לא ידע על חתימת אשתו על ייפוי הכוח הבלתי חוזר; אם אכן, כטענת הבנק, האב ידע על חתימת אשתו על ייפוי הכוח, המאפשר את רישום המשכנתאות לזכות הבנק, כי אז ברור שאין לשעות לכל טענות הבעל, בנקודה זו).
בהנחה שלבעל זכות בנכס מכוח הלכת השיתוף, האם היא הייתה חלה או מיושמת, בפועל?
319. גם אם אניח, בניגוד למסקנות שהגעתי בפרקי המשנה הקודמים, כי לבעל יש זכות למחצית רכוש אשתו, מכוח הלכת השיתוף, אני סבור כי הכללים המשפטיים המתייחסים לדוקטרינת שיתוף הנכסים, ביחסים שבין בני הזוג לבין עצמם וביחסים שבין בן הזוג שאינו רשום לבין צדדים שלישיים, כגון: נושים של בן הזוג הרשום, מביאים אף הם לאותה תוצאה, דהיינו: דחיית טענות הבעל, ואי פגיעה בזכות הבנק לממש את המשכנתאות.
320. על פי הפסיקה כפי שהתגבשה בשנים האחרונות (לאחר התלבטות בפסיקה בשנים שקדמו לכך), שיתוף בין בני הזוג על בסיס חזקת השיתוף, אינו מתקיים בכל עת, לגבי כל סוגי הנכסים: קיימת הפרדה בין "נכסים משפחתיים", שבהם השיתוף בין בני הזוג חל בכל עת ולכל אורך הזמן, לבין "נכסים עסקיים", אשר ביחס אליהם חזקת השיתוף "נכנסת לפעולה", רק כאשר מגיעה מערכת היחסים בין בני הזוג אל "מועד קריטי", כלשון הנשיא אהרון ברק ברע"א 8791/00 אניטה שלם נ' טווינקו בע"מ (2006) [פורסם בנבו] (להלן – "פרשת שלם").
321. כדי להגיע למסקנה זו, וכדי להסביר אותה, אתייחס בצורה די מפורטת לפסק הדין בפרשת שלם, ואלך עקב בצד אגודל, בדרך שבה נהג הנשיא (בדימוס) ברק, אשר התחיל את הדיון בהצגת השאלה: "האם הלכת השיתוף בין בני הזוג מטילה על בן זוג אחד אחריות כלפי צדדים שלישיים בגין חוב של בן הזוג האחר?" (פרשת שלם, בפיסקה 7).