328. הנשיא ברק מביא (שם, פיסקה 14) פסיקה עוד מסוף שנות ה-60 של המאה ה-20, ומסביר כי, "חזקת השיתוף בחובות הינה חזקה מקבילה ומשלימה לחזקת השיתוף בזכויות"
--- סוף עמוד 58 ---
(פרשת שלם, בראש פיסקה 15). הטעם לכך, הוא זה: "השיתוף בחובות משלים את השיתוף בזכויות ומשקף את התפיסה לפיה השיתוף המשפחתי מתקיים לא רק בשעת רווחה כי אם גם בשעת מחסור; בני הזוג שותפים הם לא רק לרווחים ולזכויות, כי אם גם להפסדים ולחובות. כך עולה מכוונתם המשוערת של בני זוג, כפי שהיא עולה מחייהם המשותפים ומעמלם המשותף לקיומו ולקידומו של התא המשפחתי. כך גם מתבקש משיקולי צדק. אכן, כפי שמטרתה המרכזית של הלכת השיתוף בזכויות הינה להבטיח חלוקה צודקת ושוויונית של הזכויות שנצברו במהלך החיים המשותפים, כך מטרתה המרכזית של הלכת השיתוף בחובות הינה להבטיח חלוקה שווה וצודקת של החובות שנצברו במהלך החיים המשותפים" (שם, בסיפא של פיסקה 15).
329. אולם, החיים אינם כה פשוטים ואינם כה פשטניים. אין כלל אחיד לכל החובות. כך, למשל, חובות הקשורים לנכס נפרד או הוצאות שנעשו תוך הפרת נאמנות (להחזקת מאהב או מאהבת), או חובות שנוצרו ממניפולציה כספית חריגה, עליהם לא יחול הכלל בדבר אחריות משותפת של בני הזוג לחובות; "נטל ההוכחה כי חוב מסויים יוצא מתחולת השיתוף בחובות הוא על הצד הטוען זאת" (שם, פיסקה 16, בסופה).
מעבר לאמור בפרשת שלם, נראה לי כי גם כאשר מדובר בחוב כספי הנובע מאחריות אישית של אדם, כגון: קנס על עבירה פלילית, כי אז, בשל הכללים המשפטיים המחייבים אחריות אישית, לא יהיה זה נאות אם קנס זה ישולם על ידי שני בני הזוג.
330. בפסק הדין בפרשת שלם, מנסה הנשיא ברק "לעשות סדר", במבנה המשפטי-עיוני של הלכת שיתוף הנכסים, ובפרק הנושא כותרת: "הקונסטרוקציה שבבסיס הלכת השיתוף" (פרק ט של פסק הדין), מעלה ומוריד הנשיא ברק קונסטרוקציות שונות, תוך דחיית דוקטרינת השליחות והשותפות המסחרית, והצגת הקונסטרוקציה הראויה, אשר בעיניו נובעת מן הצורך לנתח בכל פעולה ופעולה של בני הזוג, את מעמדה במשפט הפרטי, תוך התייחסות לדיני המכר, המחאת חיובים, ודיני המקרקעין, כולל דוקטרינת זכות הבעלות שביושר, שהיא זכות מעין קניינית (ראה: פרשת שלם, פיסקאות 19-23).
331. הנשיא ברק מסביר, כי נקודת המפתח בהבנת דוקטרינת שיתוף הנכסים היא המועד שבו מתגבש השיתוף בין בני הזוג, בזכויות ובחובות, שהוא המועד "שממנו מוענקת זכות לצד השלישי כלפי בן הזוג האחר, ואשר בו מועברת לבן הזוג האחר זכות כלפי צד שלישי" (שם, פיסקה 24 רישא).