--- סוף עמוד 10 ---
בעל פה, כנגד מסמך בכתב. הבנק מציין, כי בניגוד לטענת המבקשת, אי קיומו של צד ג', אינו מהווה עילה לפסילת ייפוי הכוח הבלתי חוזר.
46. לטענתו של הבנק, אף אם לא היה כתוב במפורש כי ייפוי הכוח הינו בלתי חוזר, מרגע שהסתמך הבנק על ייפוי הכוח, והעניק אשראי, בהסתמך על משכון שנרשם מכוח אותו ייפוי כוח, הפך ייפוי הכוח האמור, לייפוי כוח לטובת צד ג'. על כן, לפחות כלפי הבנק, ייפוי הכוח הינו בלתי הדיר.
47. בעניין זה, מוסיף הבנק, כי גם לולא היה מדובר בייפוי כוח בלתי חוזר, במקרה דנן, לא התקיים אף אחד מהמקרים המביאים לסיומה של השליחות, על פי סעיף 14(א) לחוק השליחות.
48. בסיום דבריו, טוען הבנק, כי בהתאם לעולה מטענותיו, המשכנתאות הרשומות לטובת הבנק, נרשמו כדין, ואין עילה לביטולן.
49. על כן, מבקש הבנק, מבית המשפט, לדחות את המרצת הפתיחה, ולחייב את המבקשת, בהוצאות הבקשה ושכר טרחת עו"ד, בצירוף מע"מ כדין.
ה"פ 6052/07
50. המרצת פתיחה זו, עניינה בקשתו של הבעל, מבית משפט זה, לסעד הצהרתי, אשר יקבע כי הבעל הינו בעלים של מחצית מהזכויות בנכס שבמחלוקת; פועל יוצא מכך, מתבקש בית המשפט להצהיר כי המשכנתאות שרשם הבנק על הנכס, אינן חלות על חלקו של הבעל בנכס.
המרצת פתיחה זו, הוגשה על ידי עו"ד שי שלמה, שכזכור, בעבר, ייצג את המבקשת.
בקשות הבעל – פירוט
51. הבעל מבקש מבית המשפט זה, פסק הצהרתי, לפיו הבעל הינו בעלים של מחצית הזכויות בנכס, מכוח הלכת שיתוף הנכסים בין בני זוג.
52. עוד מבקש הבעל, כי בית המשפט יקבע, כי הבעל זכאי להירשם כבעלים, על מחצית מהזכויות בנכס, וכן כי המשכנתאות הרשומות על הנכס, אינן חלות על חלקו של הבעל בנכס, כל זאת, לטענת הבעל, בהתאם לפסק דין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים (ראה: נספח "ג" לתביעה למתן פסק דין הצהרתי בה"פ 6052/07 הנ"ל).
53. לבסוף, מבקש הבעל מבית המשפט, לחייב את הבנק בהוצאות ובשכר טרחת ב"כ הבעל, כל זאת בהנחה שהבנק יתנגד לבקשה.
--- סוף עמוד 11 ---
נימוקי הבקשה של הבעל
54. הבעל מציין, כי הוא והמבקשת נישאו בשנת 1951; על כן, חלה עליהם הלכת שיתוף נכסים, ולא חל עליהם חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973 (להלן – "חוק יחסי ממון"), אשר חל על בני זוג שנישאו החל מיום 1.1.1974, ואילך.
55. עוד מציין הבעל, כי המבקשת ירשה את הנכס מאביה, בשנת 1977, או בסמוך לכך. לטענת הבעל, למרות שהנכס התקבל בירושה, מדובר בנכס שהצדדים ראו אותו והתייחסו אליו, כאל חלק מן הרכוש המשותף.