--- סוף עמוד 637 ---
מתברר שפעם אחת לפחות, ב-1.5.1999, ימים ספורים לאחר שהמערער קיבל את כתב-האישום ובמסגרת המגעים לשלום בית, קיימו ביניהם בני-הזוג יחסי-מין בהסכמה. המערער קיים למחרת היום שיחה טלפונית עם המתלוננת (המוצג נ/3), ובה אמר לה שהוא עומד להתלונן נגדה במשטרה על שגנבה ממנו, לפי טענתו, מסמכים. בתשובה לדברים אלה אמרה לו המתלוננת את הדברים האלה:
"המתלוננת: אתה רוצה ללכת למשטרה תלך, אז גם אני יש לי דוגמית הבנת?
המערער: תראי דליה.
המתלוננת: לך למשטרה אני גם יש לי דוגמית ועוד לא התרחצתי ואפילו שאתרחץ אני יש לי עד 48 שעות דוגמית.
המערער: מה זאת אומרת יש לי דוגמית?
המתלוננת: אתה יודע מה זה דוגמית לא רוצה להגיד לך מה זה דוגמית.
המערער: יש לך דוגמית שמה?
המתלוננת: אתה מבין על מה אני מדברת לא רוצה להגיד מה זה דוגמית... אני לא רוצה שתשגע אותי.
...
המערער: מה עשיתי לך דליה?
המתלוננת: אל תתקשר אלי ותגיד שאני הולך למשטרה לך תעשה מה שאתה רוצה אבל אם תלך בדרך איומים גם אני חזקה.
המערער: איזה איומים, מתי איימתי עליך? אני אומר שמסמכים שלי נעלמו.
המתלוננת: לך למשטרה, תעשה מה שאתה רוצה למה אתה מפיל עלי את זה כמו כל הזמן שהיית מאבד דברים אח"כ היית מרביץ לי והיית מוצא אותם בחנות שלך הבנת?
...
המערער: מסמכים שלי נעלמו.
המתלוננת: גם אני יש לי דוגמית הבנת? ואני עכשיו יש לי דוגמית תלך למשטרה היום.
המערער: מה זה אומר שיש לך דוגמית? דוגמית ששכבת איתי?
המתלוננת: אתה מבין בעצמך למה אני מתכוונת...".
--- סוף עמוד 638 ---
4. כבר אין ספק בדבר שהדוגמית שבה מדובר הייתה דוגמית של זרע, והאירוע שבו מדובר היה קיום יחסי-מין בהסכמה. אין עוד חולקים על כך שכנגד האשמותיו של המערער, שהמתלוננת גנבה ממנו את מסמכיו, הודיעה לו המתלוננת שבכוחה להציג, כמשקל נגד להאשמותיו, "דוגמית" שיש בה כדי להעיד על מעשה אינוס שהמערער ביצע בה יום קודם, מעשה שלכל הדעות לא היה ולא נברא. כשהוצגה הקלטת למתלוננת, לאחר שהכחישה שקיימה עם המערער יחסי-מין בהסכמה, חשה ברע והיה הכרח להפסיק את עדותה. רק כשנתחדשה העדות הודתה המתלוננת בכל האמור לעיל.
עד כמה חשש המערער שהקלטת עשויה להיות בעוכריו אפשר ללמוד מהעובדה שכאשר התלונן המערער במשטרה כנגד המתלוננת על גניבת מסמכים הוא הזכיר דבר קיומה של הקלטת, אך לבקשתו, לא רשם איש המשטרה עניין זה בהודעתו. הסברו של המערער במשפט, שנראה סביר על פניו, היה שהוא חשש שיהיה אפשר ללמוד מהקלטת שאמנם המערער אנס את המתלוננת ביום הקודם (עמ' 262, 263, 264 לפרוטוקול), אך עיקר הדברים העולה מהקלטת הוא – שקשה להעלות מן הקלטת שמדובר באישה מבולבלת או רפת שכל אלא באישה שכוחה רב לה לאיים על המערער בביום עלילה כמשקל נגדי להאשמותיו. עובדה זו יכולה לצבוע – לפחות מחמת הספק – את הערבוב בתאריכים ובאירועים שבגדרם אירע האונס האחרון באור שונה מכפי שבית-המשפט המחוזי סבר.