"אשר לתובע: תובע זכאי ליומו בבית המשפט, אך זכות זו נטל בצידה, והוא, שלא יכביד שלא-כראוי לא על בית המשפט ולא על הנתבע, ושלא יטריח את אלה מעבר למידה ולצורך. תובע אין זכותו בידו לפגום בניהולו התקין של המשפט... בית המשפט מייצג את אינטרס הכלל, ומוסיף ומגן הוא על אינטרסים הן של תובע והן של נתבע. אינטרס הכלל הוא שבית המשפט לא יבטל זמנו לריק וכי יעשה כמיטב יכולתו לסיומם של משפטים..."
הפרוצדורה נועדה לכל הצדדים ואין לאפשר המצב בו צד אחד הופך הפרוצדורה לפלסתר תוך התעלמות מכל ההוראות הרלוונטיות בסדרי הדין. על ביהמ"ש לשים קץ להתנהלות זו, הגורמת לבזבוז זמן שיפוטי, לבזבוז זמנו של הצד שכנגד. המטרה היא לנהל הליך יעיל ולשם כך קיימת הפרוצדורה שיצרה המתווה לכך. המשיבים 2 ן- 3 בחרו להתעלם מכל סדרי דין אפשריים ומשכך אין להם להלין אלא על עצמם.
8. בית המשפט ביסס החלטתו בעיקר על העובדה שמצויה בפניו בקשת המשיבים למחיקת הכותרת, אך לא נתן דעתו לעובדה, שלא הוגשה כל בקשה להארכת מועד, להגשת בקשת רשות להגן, כאשר זו נתמכת בתצהיר לתמיכה בטענות העובדתיות שבה ושבעת הדיון בבקשה למתן פס"ד, טרם הונחה לפתחו בקשה למחיקת הכותרת ולחילופין רשות להגן. בית המשפט גם שגה, כפי שאף ציין בהחלטתו- נשוא בקשת רשות הערעור - עת העביר הבקשה למתן פס"ד לתגובת המשיבים, תחת לדון בבקשה לגופה ואין לזקוף זאת לחובת המבקש.
בע"א 519/82 פקיד השומה ת"א 4 נ' ישראל נחושתן לט(3) 240 1985 קבע, כב' השופט ברק כתוארו דאז, כי: "משהוגש כתב הגנה, הרי הוא מצוי בפני בית המשפט ויהיה זה מלאכותי ליתן פסק-דין תוך יצירת פיקציה, כי כתב ההגנה איננו. באיזון בין התקנות לבין הרחבת ההלכה, נקבע כי המועד בו דן בית המשפט בבקשה לקבלת הערעור בשל אי הגשת נימוקי שומה או אי הגשת כתב הגנה, אם הוגש כתב הגנה או נימוק שנה, יתחשב בהם בית
--- סוף עמוד 6 ---
המשפט ויתן פס"ד בהתאם, אך אם בעת הדיון טרם הוגש כתב הגנה יש ליתן פס"ד כמבוקש.
לפי תקנה 97(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי... בהיעדר טעם מיוחד, מן הדין ליתן פס"ד כמבוקש. על כן אם השופט פועל כדין ומקבל התביעה... ולאחר מועד זה מוגש כתב הגנה... אין מתחשבים בהם, שכן הוחמץ המועד. הוא הדין אם השופט פעל שלא כדין ותחת ליתן פסק דין ללא הגנה כנדרש הוא הורה בטעות להזמין את הצד השני לדיון בבקשה, וביני לביני, הוגש כתב הגנה, אף במקרה זה הוחמץ המועד. בעת שבה יושב בית המשפט לדון בבקשה (ליתן פסק דין ללא הגנה...) ונתגבשה זכותו של התובע... לקבל פסק דין לטובתו... טעות בשיקול הדעת לא צריכה למנוע ממנו את שהיה זכאי לו.... והנה בעניינינו, לו היה מופעל שיקול דעת שיפוטי זה כדין, היה אותו צד זוכה בפסק הדין המגיע לו. טעות בשיקול הדעת לא צריכה למנוע ממנו את שהיה זכאי לו. על כן, במקום שבו בשל טעות לא ניתן פסק הדין שצריך היה להינתן, יש לדון בבקשה לפי המצב שהיה קיים ביום בו הגיע הבקשה לראשונה לעיונו של השופט, תוך התעלמות מהארועים שקרו לאחר מכן".