6. באשר לבקשה לארכה להגשת כתב ההגנה, עמדת המשיבה היא כי יש לדחותה. ראשית כל טוענת המשיבה כי המבקשת, באמצעות באי כוחה, כבר נהנתה מאורכות שניתנו לה לשם הגשת כתב הגנה. ביום 1.2.2016 ניתנה החלטה לפיה תקבל המבקשת ארכה נוספת לאחריה תגיש כתב הגנה. לטענת המשיבה, בכך שהמבקשת ניצלה את האורכות ובסופן הגישה
--- סוף עמוד 2 ---
בקשה לסילוק על הסף ובקשה נוספת להארכת מועד יש משום חוסר תום לב. המשיבה מפנה להלכות לפיהן מן הראוי שדיון בבקשות לסילוק על הסף יעשה על יסוד מכלול כתבי הטענות וכי רק במקרים חריגים תהיה חריגה מכלל זה.
7. המבקשת הגישה תשובה לתגובת המשיבה לבקשה. בתשובה חזרה המבקשת על הצגת העובדות, על טענותיה המשפטיות המופיעות בבקשה ועל הציטוטים הנזכרים בה. המבקשת בתגובתה מתייחסת לטענות המשיבה בדבר הגורם עליו מוטל הנטל להוכחת התנאים בסעיף 8 לחוק המקרקעין. עוד טוענת המבקשת כי מבלי לגרוע מהכחשת טענות המשיבה בדבר נזקים משנת 2013, המשיבה לא עמדה בנטלי ההוכחה גם לטענה זו. באשר ל"תקופת הבדק" טוענת המבקשת שאין לכרוך בינה לבין תקופת ההתיישנות ותומכת טענה זו באסמכתאות שונות וכן כי גם אילו תוכל "תקופת הבדק" הרי שבעניינינו מדובר בתקופה קצרה מזו הנטענת אשר ההתיישנות בגינה חלה.
דיון והחלטה
8. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה לה, ובכתב התביעה אני סבורה כי דין הבקשה דנן, למתן ארכה להגשת כתב הגנה ולסילוק על הסף, להידחות, כפי שיפורט להלן.
ההלכה הרלוונטית לענייננו היא זו שאליה התייחסה גם המשיבה, הלכת בובליל, שם נקבע:
"יהיו מצבים חריגים ויוצאי דופן בהם ראוי יהיה ליתן ארכה לבעל דין להגשת טענותיו לגופם של דברים (בין אם מדובר בכתב הגנה, בבקשת רשות להתגונן, בתשובה להמרצת פתיחה או במצבים דומים). זאת, כאשר מתקיימים שני תנאים מצטברים: ראשית, נראה על פני הדברים שיש סיכוי סביר לטענה הדיונית המקדמית; שנית הנתבע או המשיב חייב להשקיע משאבים רבים ביותר, שאינם פרופורציונליים בנסיבות העניין, על מנת להתגונן לגופם של דברים וכל עוד לא הוכרעה טענתו המקדמית. היחס בין שני התנאים האמורים ניתן להגדרה כמקבילית כוחות (השוו, רע"א 10066/04 נ.ר. ספאנטק תעשיות בע"מ נ' ד.ס.פ. ספיר אנטרפרייז בע"מ, פ"ד נט(4) 700; רע"א 6550/06 עמותת מוסדות סאטמר נ' שיכון קרית יואל בע"מ (טרם פורסם)). כלומר, ככל שמשקלו של אחד מבין שני התנאים רב יותר ניתן יהיה להסתפק במטען נמוך יותר לגבי התנאי האחר." [רע"א 10227/06 בובליל נ' עו"ד אינדיג (פורסם בנבו, 5.2.2007)].