.17בגדר הערתי הראשונה אבקש לציין, כי אף עליי מקובל כי אומד דעת הצדדים מתוך החוזה איננו תהליך המגביל את עצמו לפירוש מילולי של הלשון שהמתקשרים השתמשו בה, אלא תהליך החותר להגיע לבחינת תכליתו של החוזה, כפי שהיא משתמעת מתוכו, כמכלול שלם. עם זאת, וככל שבגוף הוראותיו האחרות של החוזה אין משום ראיה לסתור, רואה אני חשיבות רבה בהעמדת הצדדים בחזקתם כי הם התכוונו לאשר כתבו בעצם ידם. ככלל נכון לדעתי להניח, כי דרך בני האדם היא להקפיד ולדקדק בניסוח הסכמותיהם החוזיות. והמילה הכתובה, מקום שמשמעותה ברורה וכוונתה המסתברת עולה בקנה אחד עם נושא ההתקשרות, עודנה, כמדומה, המקור האמין ביותר לאומד דעתם של המתקשרים, וכן הערובה הבטוחה ביותר לקיום אינטרס ההסתמכות שלהם על חוזים
שבכתב. לפיכך, לפירוש של חוזה על-פי מה שנראה (בעיני הפרשן) כתכליתו של החוזה, צריך שתימצא לפחות "נקודת אחיזה" בלשון שנקטו הצדדים; ומכל מקום, אין בידי לתמוך בפירוש "תכליתי" המנותק מן הלשון, הסותר אותה או שאינו מתיישב עמה. למגבלה זו על כוחו של הפרשן נודע משקל רב במיוחד, כאשר בגדר החוזה ובאותו הקשר ענייני - נעשה שימוש חוזר ונשנה באותם ביטויים עצמם. שימוש חוזר באותם ביטויים אינו יכול להיות מקרי. הוא מעיד על קיום מכנה משותף בין ההקשרים, ואין הפרשן רשאי להתעלם ממנו.
חוששני, כי פרשנותם של חבריי לסעיף 6(ח)(3) לחוזה הפרוגרמה אינה עומדת במבחן זה. לשם המחשה נשוב וניטול את דוגמתו של חברי, המשנה לנשיא. הבה נניח (כאפשרות דמיונית ורחוקה) כי הסכמה מפורשת של מתקשרים על מכר "סוס" תוכל להתפרש כהסכמה על מכר מכונה, גם אם הנסיבות המעידות על הלקסיקון של המתקשרים מסתברות מתוך החוזה. עתה נניח, שבחוזה האמור הוסכם, בלשון זהה, על שתי עיסקאות שונות שבכל אחת מהן מדובר במכר של סוס, וכי אין מחלוקת בין הצדדים שהראשונה מבין השתיים עניינה אכן במכר של סוס. כלום במצב דברים זה ניתן יהיה לקבל, על-פי אומד דעת הצדדים כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, כי בעיסקתם השנייה כיוונו הצדדים למכר של מכונה?! ומה אם החוזה המתואר כלל גם עיסקת מכר שלישית, שבה דובר במפורש על אודות מכר של מכונה? כלום אז לא תובן, אף ביתר שאת, חשיבות המגבלה שתוטל על כוחו של הפרשן לקבוע כי העיסקה השנייה, אף שדובר בה ב"סוס" (כמו בעיסקה הראשונה), עניינה היה במכונה (כמו בעיסקה השלישית)?! מבחינת זהות השימוש בביטויים דומה חוזה הפרוגרמה למקרה המתואר האחרון. בכל אחד משלושת סעיפי המשנה של סעיף 6(ח) חוזרת התיבה הזהה "מימוש התחייבות הרכישה", בעוד שבסעיף 6(ז) משמש הביטוי "איחור בביצוע". הואיל ואיש אינו חולק על משמעות הביטוי "מימוש התחייבות הרכישה" שבסעיפים 6(ח)(1) ו-6(ח)(2), אין בידי לקבל כי אותו ביטוי עצמו, בסעיף 6(ח)(3), עשוי להתפרש כ"איחור בביצוע". כעולה מסעיף 6(ז), הביטוי "איחור בביצוע" היה מוכר היטב לנסח החוזה; ואילו נועד סעיף 6(ח)(3) להסדיר סוגיה דומה לזו שהוסדרה בסעיף 6(ז), חזקה על הנסח שהיה משתמש לכך בביטוי זה גם בסעיף 6(ח)(3). מן השימוש בתיבה "מימוש התחייבות הרכישה" גם במסגרת סעיף 6(ח)(3) נובע, כי עניינו של סעיף זה אינו ממין העניין שהוסדר בסעיף 6(ז) אלא ממין העניין שהוסדר בסעיפים 6(ח)(1) ו-6(ח)(2).