.18הערתי השנייה מתייחסת לגדר המחלוקת שהציבו הצדדים להכרעתו של בית
המשפט המחוזי.
ביסוד פירושם של חבריי להוראת סעיף 6(ח)(3) ניצבת ההנחה, שאת הוראת סעיף 6(ח)(2) - המסדירה את שיעור ההפחתה מן המחיר במקרים שבהם הקבלן משהה את הצגת דרישתו למימוש התחייבות הרכישה - יש לפרש כחלה הן על דירות באזורים המבוקשים והן על דירות באזורי פיתוח. דא עקא, שהנחת חבריי באשר לפירושו של סעיף 6(ח)(2) היא בבחינת חידוש גמור. לא זה בלבד שבטיעונה לפני בית המשפט המחוזי לא הציעה המדינה פירוש זה, אלא שאף בטיעונה לפנינו (כפי שכבר ציינתי בפיסקה 8לעיל) לא
חלקה באת-כוחה על צדקת קביעתו של השופט המלומד, שקבלת עמדתה באשר לפירושו של סעיף 6(ח)(3) תותיר את המדינה ללא סנקציה על השהיה מצד הקבלן בהצגת דרישתו למימוש התחייבותה לרכוש את הדירות מן הסוג השני (דירות באזורי הפיתוח). יתר-על-כן: באת-כוח המדינה אף הסבירה, כי עם תוצאה כזאת לא תתקשה המדינה להשלים, באשר השתהות-מה מצד הקבלן בהצגת דרישתו אינה צופנת לה נזק גדול, ולעתים אפשר שאף תהא מעניינה.
כך נתגלגלו הדברים מראשיתם: אף שבתביעת המשיבה, שהוגשה לבית המשפט המחוזי, נוסחו הדברים בלשון קצת עמומה, השתמעה ממנה הטענה כי סעיף 6(ח)(2) מסדיר מקרים של השהיית הדרישה למימוש התחייבות הרכישה של דירות מן הסוג הראשון. על יסוד הנחה זו, ובהתבסס על זהות הביטויים שבשני סעיפי המשנה וממיקומם בסמיכות זה לזה במסגרתו של סעיף 6(ח), ביקשה המשיבה לפרש את סעיף 6(ח)(3) כמסדיר אותו נושא עצמו לעניין הדירות מן הסוג השני. בכתב תשובתה ובסיכומיה לא חלקה המדינה על צדקת הנחתה של המשיבה באשר לתוכן הסדרו של סעיף 6(ח)(2) ובאשר להיקפו, ועיקר טענתה היה, כי חרף ניסוחם הזהה ומיקומם בשכנות של שני סעיפי המשנה, יש לפרש את סעיף 6(ח)(3) כמסדיר נושא שונה. בהיעדר טענה מפורשת מצד המדינה, כי אין לקבל את הנחת המשיבה באשר לפירושו של סעיף 6(ח)(2), התחייבה המסקנה שבדבר פירושו של סעיף זה קיימת (לפחות במשתמע) הסכמה בין הצדדים. ואכן, מחלוקתם של הצדדים, לפני בית המשפט המחוזי ולפנינו, התמקדה אך ורק בשאלת פירושו של סעיף 6(ח)(3).
אין תמה אפוא, שבבואו לפרש את הוראת סעיף 6(ח)(3) לא נדרש השופט המלומד לפירוש הסעיפים האחרים, בכללם סעיף 6(ח)(2). בשאלה זו, שלכאורה לא עוררה מחלוקת, לא נתבקש לפסוק, ונראה שגם לא היה רשאי לפסוק. הכלל הוא שבית-משפט אזרחי איננו פוסק בניגוד לעמדתם המוסכמת של בעלי הדין שלפניו, וכלל זה חל גם כאן: משנחלקו בעלי הדין בדבר פירושו של סעיף 6(ח)(3) בלבד - בעוד שבדבר פירושו של סעיף 6(ח)(2) הציגו (לפחות במשתמע) עמדה מוסכמת - לא היה בית המשפט רשאי, בדרכו לפירוש סעיף 6(ח)(3), להפר את פירושם המוסכם של הצדדים לסעיף 6(ח)(2). החוזה נערך בידי הצדדים, והסכמת הצדדים באשר לפירוש הוראה מהוראותיו מקימה חזקה חלוטה שפירושם של הצדדים הוא פירוש נכון. וכשם שבית המשפט איננו עורך בעבור הצדדים חוזה חדש, השונה מזה שערכו בעצמם, כך אין הוא מפרש הוראה בחוזה בניגוד לעמדתם המוסכמת של הצדדים בדבר פירושה.