סנקציה נוספת נקבעה בסעיף 6(ח)(2) לחוזה הקובע כי:
"במקרה של מימוש התחייבות הרכישה לאחר 18חודשים מתום תקופת הביצוע ינוכה ממחיר הדירה, שיקבע כאמור בסעיף קטן (1) לעיל, סכום בשיעור של % 2בגין כל חודש שלאחר תום תקופת 18החודשים כאמור".
גם סעיף זה אינו מציין כי הוא מתייחס לסוג פרויקט מסוים, ולפיכך אין בידי להסכים למסקנתו של השופט המלומד בדרגה הראשונה, שאליה שותף גם חברי, השופט מצא, ולפיה סעיף 6(ח)(2) חל רק על פרויקטים מן הסוג הראשון. סעיף זה, כמו קודמו, מנוסח באופן כללי, ולפיכך, לפי פשוטו, חל הוא על שני סוגי הפרויקטים.
מטרתו של סעיף זה ברורה: למנוע מן הקבלנים להשתהות יתר על המידה בהגשת דרישת המימוש ולמנוע היווצרות מצב שבו הקבלנים מותירים בידיהם במשך למעלה משנה וחצי מתום תקופת הביצוע מלאי דירות, העשויות להיות בשלבי בנייה שונים, אינם מוכרים אותן בשוק החופשי אך גם אינם דורשים מימוש ההתחייבות מן הממשלה. במקרה כזה מטרתו העיקרית של ההסכם, שהיא העשרת מלאי הדירות בארץ מוחטאת. לפיכך נקבעה "הסנקציה" האמורה, ולפיה לאחר חלוף שנה וחצי מתום תקופת הביצוע יופחתו % 2ממחיר הדירה בגין כל חודש השתהות כאמור.
"סעיף הפיקוח" הבא, והוא הסעיף השנוי במחלוקת בענייננו, הוא סעיף 6(ח)(3), הקובע כדלקמן:
"במקרה של מימוש התחייבות רכישה בפרוייקטים שלגביהם ניתנת התחייבות רכישה בשיעור של % 100לאחר תום תקופת הביצוע, ינוכה ממחיר הדירה שייקבע כאמור בסעיף קטן (1) לעיל, סכום בשיעור של % 5בגין כל חודש שלאחר תקופת הביצוע".
.5המערערת מבקשת מאתנו לקבוע כי סעיף 6(ח)(3) הנ"ל, לפי כוונת הצדדים, התעתד להיות זרועו המקבילה של מכשיר הפיקוח שנקבע בסעיף 6(ז), כלומר כי יש לפרש את הסעיף באופן שלגבי חברות הבונות באזורי פיתוח, אשר קיבלו התחייבות רכישה בשיעור % 100ומועד המימוש הוא בסיום שלב 18, יופחתו % 5ממחיר הדירה בגין כל חודש איחור בהשלמת ביצוע הבנייה. הדרגה הראשונה פירשה סעיף זה כמתייחס לאיחור בהגשת הבקשה למימוש התחייבות הרכישה ולא לאיחור בביצוע הבנייה. לדעת השופט המלומד, ניסוחו של סעיף זה זהה לקודמו (סעיף 6(ח)(2)), ולפיכך המסקנה היא כי גם הוא מתייחס לאיחור בהגשת הבקשה למימוש, אלא שהוא עוסק בפרויקטים מן הסוג השני בלבד, בעוד סעיף 6(ח)(2) עוסק בפרויקטים מן הסוג הראשון.
.6כתוצאה מפרשנות זו נוצר מצב שלפיו, לגבי פרויקטים מן הסוג השני אין כל סנקציה על איחור בביצוע הבנייה. אין ספק כי תוצאה זו אינה הגיונית, שכן אין כל היגיון לקבוע סנקציה על איחור בהשלמת הבנייה לגבי פרויקטים מן הסוג הראשון, ולא לקבוע סנקציה מקבילה על פרויקטים מן הסוג השני. לגבי פרויקטים מן הסוג השני נדרשת סנקציה כזו מכוח קל וחומר, שהרי ההטבות הניתנות לקבלנים העוסקים בהם הן משמעותיות הרבה יותר, ומכאן שנדרש גם אמצעי פיקוח משמעותי יותר.