"אין מלים 'ברורות' כשלעצמן. אכן, אין לך דבר פחות ברור מהקביעה כי המלים הן 'ברורות' בצדק ציין השופט טרינר (traynor): Plain words, like plain people, are not always so plain as they seem
המשמעות של חוק אינה ברורה, כל עוד אין היא עולה בקנה אחד עם מטרה תחיקתית ברורה...
תחושת הבהירות הקמה עם תחילת קריאתו של החוק היא אך ראשונית ורגעית. היא הולכת ונעלמת שעה שמתברר, כי משמעות 'בהירה' זו אינה מגשימה את מטרת החקיקה" (בג"צ 47/83 תור אויר (ישראל) בע"מ נ' יו"ר המועצה לפיקוח על הגבלים עסקיים ואח' [20], בעמ' 176).
דבריי אלה כוונו לפרשנות החקיקה. עם זאת אין הם מוגבלים אך לפרשנות החוק. בצדק ציין חברי, השופט ד' לוין, כי -
"אין זה משנה, ביסודו של דבר, אם מדובר בפרשנות של דבר חקיקה או בפרשנות של חוזה או בפרשנות של כל מסמך אחר לרבות פוליסת ביטוח. הכללים הבסיסיים בדיני הפרשנות, שהתגבשו והפכו להיות חלק מההלכה הפסוקה המקובלת עלינו, מצאו את ביטוים, בין היתר, בפסק-דינו המקיף של השופט ברק בבג"צ ...47/83" (ע"א 631/83 [15], בעמ' 570).
אכן, החוזה הוא החוק שבין הצדדים (השווה סעיף 1134לקוד נפוליון), ותפיסות היסוד הפרשניות, שביסודן עומדת התפיסה כי לשון הטקסט צריכה להתפרש על-פי תכליתו וכי תכלית הטקסט נלמדת מכל מקור אמין ומתגבשת על-פי שיקול-דעתו של הפרשן באשר למשקלן היחסי של התכליות העולות מהמקורות השונים, תפיסות אלה חלות לעניין פירושם של כל הטקסטים המשפטיים כולם.
קו הגבול בין שני השלבים מטושטש
.4זאת ועוד: המעבר מהשלב הראשון לשלב השני אינו ברור כלל ועיקר. קו הגבול עצמו הוא מטושטש. בצדק ציין השופט חשין כי:
"...קו הגבול בין 'החוזה' לבין 'נסיבות' עריכתו של 'החוזה' עשוי להיות דק-מכל-דק, והתחומים יונקים זה מזה. בפירושו של חוזה אין אנו מעסיקים עצמנו במחקר לשוני גרידא, וידענו כי הפירוש מכוון עצמו לאומד דעתם של הצדדים. ואולם דעתם של הצדדים אין היא מושג ערטילאי ותיאורתי, והרי היא, בין השאר, תוצר הנסיבות שבהן נערך החוזה.
... בבדיקת אומד דעתם של הצדדים לחוזה כתוב, תחנתנו הראשונה היא באותו כתב, שהצדדים הסכימו עליו ויצרוהו, אך אין זו התחנה האחרונה במסענו לגילוי כוונתם המשותפת. כוונה, כוונה משותפת, אומד דעת - והם מחוז בירורינו בפירושו של חוזה - הינם כולם מושגים מופשטים שאינם בני מישוש... מתוך ששואפים אנו לברר היקפו ותחומי פרישתו של אותו מושג מופשט - אומד דעתם של הצדדים - ממילא לא נוכל להגביל עצמנו אך לפירוש המילולי של החוזה" (פרשת סקלי [4], בעמ' 818).