"יש לזכור, כי מטרתו של המבחן האובייקטיבי היא להגן על הצד המסתמך על מצגו של הזולת. המערערת אינה יכולה לטעון להסתמכות כזו, ולכן נראה, כי אין כלל מקום להחלת מבחן זה בענייננו" (ע"א 1932/90 פרץ בוני הנגב - אחים פרץ בע"מ נ' בוחבוט [26], בעמ' 365).
מכאן מתבקשת המסקנה, כי מקום בו קיימת גמירת-דעת סובייקטיבית של שני הצדדים, וניתן להוכיחה על יסוד נסיבות חיצוניות אמינות (כגון ראיות המעוגנות בכתב), נקבעים קיומו ותוכנו של החוזה על-פי גמירת-דעת זו, ולא על-פי תפיסה אובייקטיבית (כלומר, התנהגות הצדדים כאנשים סבירים) של החוזה, העולה מלשונן הברורה של החוזה, שאם לא כן יביא פירושו (האובייקטיבי) של החוזה לכיליונו (בהיעדר גמירת-דעת). יצר התאבדות כה חזק אינו מאפיין את דיני החוזים. טול את הדוגמה המפורסמת הבאה ([68] (1864) raffles v. Wichelhaus): ראובן עשה חוזה עם שמעון, ולפיו הוא מוכר לו כותנה אשר תובל אליו על גבי האנייה פירלס היוצאת מבומבי. מצויות שתי אניות בשם זה היוצאות מבומבי. האחת יוצאת באוקטובר והשנייה בדצמבר. מתעוררת מחלוקת לאיזו משתי האניות מתייחס ההסכם. הגישה האובייקטיבית לדיני החוזים גורסת, ובצדק, כי
התשובה (הפרשנית) לשאלה תיעשה על-פי המבחן של התנהגות הצדדים כאנשים סבירים.
המבחן הוא אובייקטיבי (ראה ע"א 536/89 פז חברת נפט בע"מ ואח' נ' לויטין [27], בעמ' 627). על פיו ייתכן שנכרת חוזה תקף המתייחס להובלה באחת האניות, וייתכן שלא נכרת כלל חוזה, שכן אין גמירת-דעת. אך דיני החוזים מוסיפים וקובעים, כי אם שני הצדדים הסכימו (סובייקטיבית) על האנייה פירלס היוצאת בדצמבר, ואילו מהתנהגותם כאנשים סבירים ניתן ללמוד (מתוך עיון בלשונו "הברורה" של החוזה) כי ההסכם מתייחס לאנייה פירלס היוצאת באוקטובר, כי אז ההסכם שאליו הגיעו הצדדים הוא להובלה באנייה פירלס היוצאת בדצמבר ולא באוקטובר. עמד על כך פרופ' farnsworthבציינו: ... A seemingly simple case can be disposed of. Suppose that" it is shown that, when the parties made the contract, both had in If one party does ... Mind the same ship, say the december peerless Surely if one party?Shows that the other par ty attached the same meaning show this, should that party not preveil To avoid that meaning by showing that a reasonable that the first party did, the other party should not be able Certain that the purpose of the court is, in all cases the person would have attached a different one. According to corbin, it is Ascertainment of the 'intention of the parties' if they Boston, tonoto and) e. A. Farnsworth, on contracts) ". Had one in common( 245vol. Ii, at( 1990,london על רקע זה מובנת קביעתו של (1) 201- ,restatement, second, contractsכי: Where the parties have attached the same meaning" to a promise or agreement or a term thereof, it is interpreted in