"הכלל הראשון של פרשנות מסמך, הוא לנסות לרדת לכוונתו האמיתית של הכותב על יסוד הדברים הכתובים במסמך כולו ובהתחשב עם הרקע הידוע של הענין. לא תמיד קובע מובנם המילולי של המלים שהשתמשו בהם. אין לראות במלים הכתובות חזות הכל, שעה שהקשר הדברים והנסיבות הסובבות את הענין מצביעות על כוונה אחרת מזו העולה מן הפירוש הרגיל של הכתוב" (ע"א 324/63הלוי סגל נ' חברת גורג'ני מג'י בע"מ [35], בעמ' 373).
בהביאו דברים אלה מתוך הסכמה, הוסיף השופט י' כהן:
"כלל גדול הוא בדיני פירוש חוזים, שמחובתו של בית-המשפט לפרש את החוזה באופן המשקף את כוונת הצדדים ואם כי יש לגשת לבדיקת הכוונה מתוך הנחה, שהצדדים התכוונו למה שהם כתבו בחוזה, הרי לא פעם ניתן על-ידי בתי-המשפט פירוש לחוזים, שאינו מתיישב עם המובן הרגיל של המילים שבה ן השתמשו הצדדים" (ע"א 46/74 [10], בעמ' 481).
על דברים דומים חזרו שופטי בית-משפט זה לאחר חקיקתו של חוק החוזים (חלק כללי) (ראה, למשל, ע"א 603/79 [21], בעמ' 737). ידועים דברים של השופט טירקל, אשר כתב:
"דומה שפסיקתם של בתי המשפט בשנים האחרונות מצביעה יותר ויותר על אותה מגמה, להתיר את מוסרותיהן של המלים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית, שהייתה לנגד עיניהם של המתקשרים" (ע"א 453/80 [9] הנ"ל, בעמ' 145).
וברוח דומה כתב חברי, השופט ד' לוין:
"ככל שניתן, ראוי לפרש את המסמך מתוכו על-פי הנאמר בו ועל-פי כתבו, לשונו ורוחו. עם זאת, אין קדושה במלה כמו שהיא, ואם נמצא הצורך לתת את הדעת לכלל הנסיבות שאפפו את עשיית החוזה כדי עמוד על תכליתו, מותר וגם ראוי לתת את הדעת גם לאלה, וכך להגיע אל חקר אומד-דעתם של בעלי הדין בעת התקשרותם בהסכם..." (ע"א 655/82 א' גרובר ואח' נ' ד' פרבשט יין ואח' [36], בעמ' 743).
ראה גם ע"א 627/84 [11], בעמ' .482
גם הנשיא שמגר עמד על כלל מרכזי זה של פרשנות החוזים. באחת הפרשות הוא כותב:".. . אכן, כלל הוא כי כוונת הצדדים נלמדת, בראש ובראשונה, מלשון החוזה ואולם, כדברי פרופסור ג' שלו, דיני חוזים (דין תש"ן) 311: 'בעימות בין לשון החוזה ובין כוונת עושיו - יד האחרונה על העליונה. המגמה הפרשנית הנאותה היא 'להתיר מוסרותיהן של המלים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית'. לפיכך, ייתכנו מקרים שבהם תגבר
הפרשנות התכליתית של החוזה על-פני פרשנותו המילולית, והוא כאשר הקשר הדברים מצביע על כוונה שונה מזו העולה מן המלים כפשוטן'" (ע"א 1395/91[23], בעמ' 799).