ואם אלה הם אכן פני הדברים, כיצד זה ניתן ליישב אותם עם ההשקפה כי "אם הלשון ברורה, ממילא גם התכלית ידועה, ושוב אין בית המשפט פונה לבחון בצפונותיהם של המתקשרים"? אם אמנם אין לראות במילים הכתובות חזות הכול, ואם אמנם ניתן לתת לחוזה פירוש שאינו מתיישב עם המובן הרגיל של המילים, כיצד זה ניתן להתמיד בהשקפה כי אם המילים ברורות גם הכוונה ברורה, ואם הכוונה ברורה יש לתת למילים את משמעותן הברורה? כיצד, על-פי שיטה זו - היא שיטת שני השלבים
- יגיע אי פעם הפרשן למסקנה כי קיימת סתירה בין כוונה לבין לשון? אם הכוונה היא זו העולה מהלשון הברורה, כיצד זה תיתכן כוונה הנוגדת את הלשון הברורה? כיצד זה ניתן להתיר את מוסרותיהן של המילים הכתובות ולהגיע לחקר הכוונה האמיתית, אם הכלל הוא תמיד כי הכוונה האמיתית היא אך זו העולה מהמילים הכתובות והברורות? כיצד זה ניתן לגרוס כי בעימות בין לשון החוזה לבין כוונת עושיו, יד הכוונה על העליונה, אם הכוונה היא זו העולה מהלשון הרגילה, ואם ממילא מעצם הגדרת המושגים עימות כזה, בשלב הראשון, אינו אפשרי? אכן, נראה לי כי התשובה לשאלות אלה הינה, כי תורת שני השלבים אינה עולה בקנה אחד עם הכלל הבסיסי כי "בעימות בין לשון החוזה ובין כוונת עושיו - יד האחרונה על העליונה" (שלו, בספרה הנ"ל, בעמ' 330).
תורת שני השלבים מבוססת על תפיסה פרשנית שעבר זמנה
.12תורת שני השלבים היא תורה פרשנית, אשר הייתה מקובלת במאה התשע-עשרה במשפט האנגלי. זהו "הכלל המילולי" (literal rule), שעל פיו טקסט משפטי (חוק, חוזה) מתפרש על-פי כוונת יוצרו. על הכוונה יש ללמוד מלשונו הברורה של הטקסט בלבד. רק כאשר הלשון אינה ברורה ניתן לצאת מחוץ לדל"ת אמות הטקסט כדי ללמוד על כוונת היוצר (הכלל בפרשת היידן: [69] (1584) heydons case). ריכוך מה של כלל זה נמצא ב"כלל הזהב" (ה-golden rule), שלפיו ניתן לצאת מתוך גבולות דל"ת אמות הטקסט כדי ללמוד על כוונת יוצר הטקסט גם כאשר הלשון ברורה, וזאת רק אם הפירוש המילולי מביא לתוצאה אבסורדית (ראה .f .a .r bennion, statute law . 91( 1983,.nd ed 2,london). על תורה זו נמתחה באנגליה ביקורת חריפה (ראה: (. 21law com. No) the interpretation of statutes; 108zander, supra, at 80 .para). אין היא נוהגת עוד, במלוא חריפותה, בפרשנות החקיקה (ראה .f. A . 325( 1984,london) .r. Bennion, statutory interpretationסטו ממנה במידה ניכרת בפרשנות החוזה. הגישה המודרנית בפרשנות החוזה מצאה את ביטויה בדברים הבאים של השופט וילברפורס (lord wilberforce): The time has long since passed when agreements, even" those under seal, were isolated from the matrix of Internal linguistic considerations... We must inquire beyond facts in which they were set and interpreted purely on Reference the language and see what the circumstances were with reference