החברה לפיתוח חלק מחלקה 9בגוש 9671בע"מ ואח' נ' הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ [44], בעמ' 344; ע"א 5187/91 [34], בעמ' 186("מפגש רצונות מחייב גם אומד דעת
משותף" (השופטת דורנר); ע"א 5597/90, 5607[24], בעמ' 218: "אין מפרשים...
חוזה על יסוד הכוונה הסובייקטיבית, הפנימית, של צד לחוזה, אלא על סמך גילויה החיצוני של הכוונה המשותפת של שני הצדדים" (השופטת דורנר)). על-כן, אם אומד הדעת (הסובייקטיבי) של אחד הצדדים שונה מזה של הצד השני, אין כל אפשרות לגבש אומד דעת סובייקטיבי משותף. החוזה יפורש במקרה זה, כמו גם במקרים אחרים שבהם אומד הדעת הסובייקטיבי המשותף אינו רלוואנטי לפתרון הבעיה הפרשנית הניצבת לפני השופט, על-פי תכליתו האובייקטיבית. התכלית האובייקטיבית של החוזה היא המטרות, האינטרסים והתכליות שחוזה מהסוג או מהטיפוס של החוזה שנכרת נועד להגשים. התכלית האובייקטיבית מוסקת מתוך "אופיה ומהותה של העיסקה שנקשרה בין הצדדים..." (השופט בך בע"א 552/85 [13] הנ"ל, בעמ' 245; ע"א 196/87 שוייגר נ' לוי ואח' [45], בעמ' 20)). זהו "שכל ישר של אנשי עסקים סבירים והגונים..." (השופט חשין בע"א 5795/90 [4] הנ"ל, בעמ' 819). אכן -
"תכלית אובייקטיבית זו עניינה התכלית הטיפוסית המתחשבת באינטרסים המקובלים של צדדים הוגנים ליחס החוזי. היא נלמדת מסוג ההסכם ומהטיפוס אליו הוא שייך. היא נגזרת מהגיונו. היא מוסקת מלשונו" (פסק-דיני בע"א 779/89שלו נ' סלע חברה לבטוח בע"מ [45], בעמ' 228).
זהו מבחן אובייקטיבי. הוא מושפע מעקרון תום הלב וממערכת הערכים שהוא מבטא. הוא נגזר משיקולים של היגיון (ראה ע"א 226/80 כאהן ואח' נ' מדינת ישראל [47], בעמ' 471("יש להעדיף אותו פירוש, שהוא, יותר מהפירוש האחר, מתיישב עם ההגיון..." (השופט ד' לוין); ע"א 702/80 ב' גלפנשטיין נ' י' אברהם ואח' [48], בעמ' 119("יש לבכר את הפירוש המתקבל על הדעת על הפירוש, שאינו משאיר שום אפשרות לביצוע החוזה לא רק ככתבו וכלשונו אלא גם לפי רוחו" (השופט שינבוים)). כאשר החוזה הוא בעל מטרה כלכלית, או מסחרית, נקבעת התכלית האובייקטיבית על-פי "ההיגיון הכלכלי" או "ההיגיון המסחרי" (ראה: ע"א 757/82 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' דוידוביץ [49], בעמ' 232; ע"א 5657/85 גד נ' נביאי ואח' [50], בעמ' 430; ע"א 5559/91 [33] הנ"ל, בעמ' 649). התכלית האובייקטיבית נקבע ת על-פי שיקולים של סבירות (ראה: ע"א 449/89 פלוק ואח' נ' רייט [51], בעמ' 102: "...יש לבחור גם בפירוש הסביר יותר של הפוליסה..." (השופט מלץ); ע"א 2738/90יהב נ' בן טובים ואח' וערעור שכנגד [52], בעמ' 037; ע"א 5597/90, 5607[24] הנ"ל, בעמ' 219: "...חוזה מסחרי נועד להשיג מטרה עסקית, ויש לתת לו פירוש המגשים מטרה זו, כפי שאנשים סבירים היו עושים..." (השופטת דורנר); ע"א 530/89בנק דיסקונט נ' מרי נופי ואח' [53], בעמ' 125); בגיבוש התכלית האובייקטיבית יש להתחשב ביעילות עסקית, וכיוצא בהם שיקולים "כפי שצדדים הוגנים, המגינים על האינטרסים הטיפוסיים, מעצבים אותה" (ע"א 779/89 [46] הנ"ל, בעמ' 229). "זוהי תכלית שצדדים סבירים והוגנים היו שואפים להשיג" (השופט אור, שם, בעמ' 237). תכליתו (הסופית) של החוזה מתגבשת על בסיס התכליות הסובייקטיביות ("אומד דעת הצדדים") והתכליות האובייקטיביות של החוזה. עם זאת, בהתנגשות ביניהם, יד התכלית הסובייקטיבית ("אומד דעת הצדדים") על העליונה. זהו, כפי שראינו, המסר המרכזי העולה מתוך הוראת סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי). זאת ועוד: בגדרי התכלית הסובייקטיבית נתונה עדיפות נורמאטיבית לאומד הדעת העולה מלשונו הרגילה והטבעית של החוזה, על פני אומד הדעת