באחת הפרשות (ראה ע"א 719/89 [43] הנ"ל, בעמ' 312) כיניתי פעילות זו - בעקבות המסורת הקונטיננטלית - כפרשנות משלימה (erganzende auslegung). היא משתייכת למשפחת הפרשנות במובן הרחב, אך היא שונה
מהפרשנות במובן הצר. על רקע הבחנות אנאליטיות אלה - שכל חשיבותן אינה אלא בהבהרת מהות הפעילות השיפוטית, לאור מיגוון אמות המידה המשמשות אותה - יש לבחון את עמדתו של חברי, השופט מצא.
פרשנות במובן הצר
.23אכן, בגדריה של הפרשנות במובן הצר, הדין עם חברי, השופט מצא. כאשר הפרשן נותן מובן לטקסט משפטי (חוקה, חוק, חוזה, צוואה), הוא מוגבל למובנה של הלשון שבה מבוטא הטקסט. הפעילות הפרשנית מוכתבת בגדריה של פעילות בלשנית. "מבין האופציות הלשוניות שהטקסט מעלה יש לבחור באותה אופציה לשונית, המקיימת את תכליתו של החוזה..." (פסק-דיני בע"א 832/81 [29] הנ"ל, בעמ' 45), וכן -
"נקודת המוצא לכל פרשנות - בין זו של הנורמה הסטטוטורית ובין זו של הנורמה ההסכמית - היא בלשון הנורמה. אמת, הפרשנות אינה מוגבלת אך למלים, אך המלים מגבילות את הפירוש" (פסק-דיני בפרשת אתא [1], בעמ' 304).
"...על בית המשפט לבחור, מתוך מיגוון המשמעויות הלשוניות הבאות בחשבון, את המשמעות המגשימה את התכלית החוזית..." (הנשיא שמגר בע"א 3804/90 [16], בעמ' 213). אכן, הפרשן אינו אך בלשן, אך עליו להתחשב במגבלות הלשוניות. המשמעות המשפטית של הלשון, אשר נועדה להגשים את תכליתה של הנורמה המשפטית הנגזרת מתוך הלשון, חייבת להתיישב עם אחת המשמעויות הלשוניות של הטקסט. עמדתי על כך באחת הפרשות, בצייני:
"כלל הפרשנות הבסיסי בדיני חוזים הינו, כי מבין המשמעויות הלשוניות השונות של 'הטקסט' החוזי על הפרשן לבחור באותה משמעות משפטית המגשימה את 'אומד דעתם של הצדדים'... בקביעת מיתחם המשמעויות הלשוניות של הטקסט החוזי (בין אם הוא בעל-פה ובין אם הוא בכתב) פועל הפרשן כבלשן. הוא שואל עצמו, מהן המשמעויות שניתן ליתן, בשפה שבה נכרת החוזה - ואם לצדדים לקסיקון משלהם, במסגרת לקסיקון זה - ללשונו. מתוך מיגוון המשמעויות הלשוניות שולף הפרשן משמעות (משפטית) אחת ויחידה. 'כלל השליפה' הינו אומד-דעתם של הצדדים, כלומר התכלית שהחוזה נועד להגשים" (ע"א 708/88 [31], בעמ' 747).
בהיעדר טענה ללקסיקון מיוחד - וטענה כזו לא הושמעה בפרשה שלפנינו - אין הפרשן רשאי לתת ללשון החוזה משמעות שהוא אינו יכול לשאת בלשון העברית. בצדק ציין חברי, השופט מצא, כי אין אפשרות (מילולית) לדחוס לטקסט, שעניינו מימוש התחייבות רכישה לאחר תום תקופת הביצוע, משמעות שעניינה השלמת בניית דירות לאחר תום תקופת הביצוע, כלומר "איחור בביצוע". אכן, אילו הצטמצמה הפעילות השיפוטית אך לפרשנות במובנה הצר, היה מקום להסכים עם חברי כי דין הערעור להידחות. אך הפעילות השיפוטית בהקשרו של טקסט משפטי אינה מוגבלת לפרשנות במובן הצר בלבד. נפנה עתה לפרשנות במובן הרחב, ולהשלכותיה על הערעור שלפנינו.