10. בתשובתה לעמדת הרכבת שבה המבקשת על טיעוניה בבקשה ומוסיפה כי פסק הדין קבע "כללים חדשים בשאלה כיצד ומתי לנהוג על פי הלכת אפרופים" והותיר מצב של אי ודאות משפטית עקב חילוקי הדעות בין שופטי ההרכב. לשיטת המבקשת, פסק הדין קבע למעשה כי בחוזים מסחריים "מפורטים" אין להחיל את הלכת אפרופים.
11. בקשת הצטרפות להליך כ"ידידת בית המשפט" שהוגשה על ידי התאחדות קבלני בוני הארץ נדחתה (ראו ההחלטה מיום 17.12.2019).
דיון והכרעה
12. לאחר עיון בפסק הדין ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אכן, פסק הדין עוסק בסוגיה המעסיקה את עולם המשפט מזה עשרות שנים, וביתר שאת מאז הלכת אפרופים. ואולם, בכך אין די להצדיק קיומו של דיון נוסף – השמור למקרים חריגים ונדירים בלבד (דנ"א 4165/19 משרד הביטחון – מדינת ישראל נ' קוזלי, פסקה 10 (12.11.2019)).
תנאי ראשון לקיום דיון נוסף הוא שפסק הדין מושא הבקשה קבע הלכה אשר מגלה עצמה על פני פסק הדין והינה ברורה ומפורשת (דנ"א 5261/19 עזבון המנוח אסמעיל מוחמד אסמעיל אחמד נ' מדינת ישראל - רשות מקרקעי ישראל, פסקה 8 (25.2.2020) (להלן: עניין אסמעיל)). המבקשת טוענת כי בפסק הדין נפסקו שתי הלכות חדשות הסותרות את הפסיקה הקודמת באשר לפרשנות חוזים.
טענה זו אינה מקובלת עליי.
13. הלכת אפרופים קבעה כי חוזה מתפרש על פי אומד דעתם של הצדדים, הנלמד מבחינה של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו (הלכת אפרופים, בעמ' 311). זוהי התכלית הסובייקטיבית של החוזה. עוד קובעת הלכת אפרופים כי רק במקרים שבהם אין כל אפשרות לאתר את התכלית הסובייקטיבית, על בית המשפט המפרש את החוזה לפנות לתכלית האובייקטיבית שלו, המושפעת בין היתר מעקרון תום הלב ומשיקולי היגיון, יעילות עסקית ושכל ישר (שם, בעמ' 313). עקרונות פרשניים אלה אומצו לאורך השנים בפסיקת בתי המשפט ואף אושררו בהרכב מורחב של תשעה שופטים בדנ"א 2045/05 מגדלי הירקות-אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1 (2006) (להלן: עניין מגדלי הירקות). לאחר שנכנס לתוקפו תיקון מס' 2 לחוק החוזים הבהיר בית המשפט כי התיקון אימץ למעשה את השיטה הפרשנית שנקבעה בהלכת אפרופים, תוך הדגשת מקומה המשמעותי של לשון החוזה בתהליך הפרשנות (רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ, פסקה 16 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין (26.2.2012) (להלן: עניין סהר)). עוד הדגיש בית המשפט כי לא ניתן לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו וכי קיימת חזקה שלפיה פרשנות החוזה תואמת את המשמעות הפשוטה העולה מקריאת לשון החוזה (שם, פסקה 15 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין; על מקומה המרכזי של הלשון בפרשנות החוזה ראו גם: ע"א 2232/12 הפטריארכיה הלטינית בירושלים נ' פארוואג'י, פסקה 14 לחוות דעתי (11.5.2014) (להלן: עניין פארוואג'י)).