דינה של דיור לעולה לענייננו הוא כדין הממונה על מרשם המקרקעין, ומה אותו ממונה אינו רשאי לדרוש חתימה על כתב-ויתור, כן דינה של דיור לעולה שאף היא אינה רשאית לדרוש חתימה על כתב-ויתור. דרישתה של דיור לעולה מן הדיירים ומן הרוכשים כי יחתמו על כתבי-ויתור לא הייתה אלא שימוש לרעה בכוח הציבורי שניתן בידה; דרישה בכפייה ושלא-כדין הייתה זו, וזכותו של הדייר עמדה – ועומדת – לו לבטל את תניית הוויתור כתניה הנגועה בכפייה." (שם, עמ' 233 – 234).
25. המשיבה אם כן, חייבת לפעול בענייננו, כפי שרשות ציבורית הייתה פועלת בעת ששני צדדים מבקשים לרשום עסקה במרשם המקרקעין. אין המשיבה יכולה לדרוש מהמבקש להמציא מסמכים או לעמוד בדרישות שאין להם עיגון בחוק. גבולות הסמכות של החברה המשיבה הן אלה שנקבעו בחקיקה.
26. משום כך, אין למשיבה סמכות לדרוש מהמבקש להמציא לה מסמכים בדבר היעדר חובות ברשות המקומית כתנאי לביצוע שינוי במרשם הזכויות המתנהל אצלה. המפרק לא הפנה למקור סמכותו לדרוש מהמבקש אישור היעדר חובות מהרשות המקומית כתנאי לביצוע רישום הזכויות. כל שהוא ציין היה: "אני חושב שהמפרק אינו חותמת גומי, ואני חושב שאם קיים הנוהג או מזה
--- סוף עמוד 7 ---
שנים לגבי כל החברות שיש צורך לקבל את הסכמת המועצת המקומית בדבר העדר חובות של גבעת זאב, הוא חייב להקפיד ולבדוק האם קיימת ההסכמה, אם האישור של המועצה האזורית אם אכן ניתנה" (עמ' 4, ש' 10 – 13). אלא שנוהג שגובש בין המשיבה ובין הרשות המקומית אינו יכול להוות במקרה זה מקור סמכות לדרישה בדבר המצאת אישור היעדר חובות, כל עוד אין לכך עיגון בדין.
27. הכנ"ר תמך בעמדה לפיה המצאת "אישור היעדר חובות" מהמועצה המקומית אינה יכולה להיות תנאי להעברת הזכויות במרשם המתנהל ב"חברה המשכנת". הוא הפנה לסעיף 324 לפקודת העיריות וטען שהסעיף אינו מהווה תנאי לכניסת עסקה במקרקעין לתוקף, אלא רק תנאי לרישום העסקה בפנקסי המקרקעין. לכן, העסקה יכולה להירשם במרשם המתנהל ב"חברה המשכנת". בפסק הדין בעניינו של המבקש שהתנהל בבית המשפט לעניינים מקומיים במעלה אדומים נכתב כי בית המשפט הציג לנציגי המועצה המקומית גבעת במהלך קדם המשפט את שאלה מקור הסמכות בחקיקת יהודה ושומרון למסור תעודת היעדר חוב. כבוד השופט אמיר דהאן כתב כך:
"ביום 24.1.2018 התקיים קדם-משפט, ובו הציג בית המשפט את שאלת מקור הסמכות בחקיקת יהודה והשומרון למסור תעודת היעדר חוב, או לחייב רישום בתעודת היעדר חוב. תשובת הנתבעת הייתה כי אין הוראה שכזאת והדבר נעשה מכח נוהג ודרישה על שהמועצה כרשות ציבורית מן הגורמים הרשומים שלא לרשום, אלא אם יש תעודת העדר חובות." (ת.א. 41/17, עמ' 3).