22. הצדדים הרחיבו בטיעונים והתייחסו גם למגרש 419, מגרש שאינו חלק מהמסכת העובדתית שנפרסה בכתבי הטענות, ולכן איני מוצא צורך להביא את טיעוניהם בעניין זה.
דיון והכרעה
23. לאחר ששקלתי בדבר, הגעתי למסקנה שדין הבקשה להתקבל באופן חלקי בלבד, כמפורט להלן.
24. המשיבה בענייננו, מורשת בנימין, פועלת מזה שנים רבות כ"חברה משכנת" שמנהלת את מרשם המקרקעין בעניינם של הגורמים המחזיקים בנכסים בתחום פעולתה. בפסק הדין ע"א 2299/99 אברהם שפייר ו-28 אח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נה(4) 213 (2001) (להלן: עניין "שפייר") הוכרה "החברה המשכנת" כגוף בעל מאפיינים של רשות ציבורית, המחזיק במעין דואליות נורמטיבית ושפעילותה היא בה בעת גם של גוף פרטי וגם של רשות ציבורית. באותו פסק דין נקבע שהחברה המשכנת משמשת למעשה "מרשם מקרקעין", משום שזו הייתה החלופה היחידה לרישום זכויותיהם של הדיירים במקרקעין, בהעדר אפשרות לרישום כזה במרשם המקרקעין. בשל תפקידה המעין ציבורי של "החברה המשכנת", קבע בית המשפט שהיא נדרשת
--- סוף עמוד 6 ---
לנהל את ענייני המרשם, כמוה כרשות ציבורית והחובות החלים על רשות ציבורית בהקשר זה, חלים גם על החברה המשכנת (שם, עמ' 234):
"ומה עניינה של הלכה זו לענייננו, אלא שאם נתבונן מקרוב בפעילותה של דיור לעולה וידענו כי בעשותה את שעשתה בענייננו היו מעשיה, הלכה למעשה, בגדר ביצוע תפקידיה של רשות ציבורית או של מעין-רשות ציבורית. בדיור לעולה נתקיימה מעין דואליות נורמטיבית, שבפעילותה הייתה בה-בעת גם רשות פרטית גם רשות ציבור.
כפי שראינו, הדיירים לא רכשו בתחילה אלא זכויות אובליגטוריות כלפי דיור לעולה. דיור לעולה שימשה, הלכה למעשה, מרשם מקרקעין לדיירים. זו הייתה החלופה היחידה למרשם זכויותיהם של הדיירים, זכויות שלא היו ניתנות לרישום במרשם המקרקעין ... ביודענו כל אלה, מסקנה נדרשת היא, נדרשת היא כמעט מאליה, כי בנהלה את מרשם המקרקעין של הדיירים – מרשם שנועד לבוא תחת המרשם הרשמי הפורמאלי; מרשם שרק ממנו ניתן ללמוד על זכויות הדיירים ועל מצבת הזכויות הכללית בנכס שלעניין – נטל הוטל על דיור לעולה, והוא: לנהל את ענייני המרשם כהלכה – כמוה כרשות ציבורית – ולו משום שדיירים אינם יכולים להעביר את זכויותיהם אלא אם יקבלו את הסכמתה ה"ציבורית" לדבר... ראיה לדבר תימצא לנו באותם תנאים מוקדמים המוטלים על דייר המבקש להעביר את זכויותיו, תנאים שעל-פיהם לא יזכה דייר בהסכמת דיור לעולה אלא אם ישלם תשלומי-מס אלה ואחרים לרשויות המדינה ולרשות המקומית. בתפקידה זה הציבורי לא הייתה דיור לעולה מותרת בדרישה מן הדיירים כי יחתמו על כתבי-ויתור.