--- סוף עמוד 675 ---
בהן (אלא במסגרת המענקים שבסעיף 70). גם בהנחות אלה אין מקום להתערבות בהוראות החוק בעניין מרכיבי הפיצויים לעסקים.
323. שלוש מהעתירות המונחות לפנינו הן עתירות של בעלי עסקים ושל עסקים באזור התעשייה ארז (בג"ץ 3208/05; בג"ץ 3127/05 ו-בג"ץ 2703/05). לפי הנתונים שהובאו בפנינו, לא תכנית ההתנתקות היא שהנחיתה מכה אנושה על אזור התעשייה ארז, אלא אירועים ביטחוניים, אירועים שקדמו להחלטת הממשלה מיום 6.6.2004. היתרון הגדול באזור התעשייה ארז היה כוח העבודה הזול של התושבים הפלסטינים. בשל כוח אדם זול זה היו מחירי הקרקעות בארז, בשלבים מסוימים, גבוהים מאוד. כפי שתיארו העותרים בעתירותיהם, מינהל מקרקעי ישראל יצא במכרז לגבי קרקעות שנותרו פנויות, וקרקעות אכן נמכרו במחירים גבוהים, אולם בעקבות אירועים ביטחוניים בינואר-אפריל 2004 נסגר אזור התעשייה בפני הפועלים הפלסטינים, ובאופן סופי נסגר באפריל 2004.
324. הועלתה על-ידי עותרים טענה כי האירועים הביטחוניים קשורים קשר סיבתי לתכנית ההתנתקות. אכן, החלטת הממשלה התקבלה רק ב-6.6.2004, אולם העותרים מצביעים על צעדים פומביים שננקטו עוד לפני מועד זה: הכרזה של ראש-הממשלה בשלהי שנת 2003 על כוונותיו בעניין ההתנתקות; מגעים שונים עם ארצות-הברית לפני היום הקובע ועוד. כוונתו של ראש-הממשלה אכן הייתה ידועה אף שהשאלה מה תחליט הממשלה הייתה בגדר נעלם. על-כן, כך טענתם של בעלי העסקים, יש לבחון מה היה שוויים של העסקים בסוף 2003, ולא במועד הקובע (6.6.2004). לגבי המסלול הפיננסי ממילא בודקים רווח תפעולי ממוצע עד סוף 2003; לגבי המסלול הנכסי אין לדעתנו לשנות את המועד הקובע. אין לגזור גזרה שווה משמועות בדבר הפקעה (שמהן יש להתעלם, בדיני ההפקעה, לצורך הערכת שווי הקרקע) לשמועות על כוונת ההתנתקות. לא מצאנו בסיס בעובדות לטענת העותרים שלפיה ההצהרות על כוונת ההתנתקות בסוף 2003 גרמו לאירועי האינתיפאדה מתחילת 2004. לפנינו תצהיר של אל"מ יואב מרדכי (מש/24), ולפיו סגירת אזור התעשייה בארז הייתה, עד להחלטת הממשלה, מטעמים ביטחוניים בלבד. אין לנו סיבה לפקפק באמינות התצהיר. אין סיבה לחשוד, כפי שטענו חלק מהעותרים, כי המדינה סגרה את אזור התעשייה (או המשיכה להחזיקו סגור) כדי להקטין את סכום הפיצויים שיהיה עליה לשלם. נהפוך הוא: החוק קבע לבעלי העסקים באזור ארז פיצוי המחושב באופן זהה לדרך החישוב לגבי עסקים אחרים באזור המפונה. מונחת לפנינו גם חוות-דעת של השמאי הממשלתי אודיש (מש/29), ולפיה בעקבות סגירת המעבר לכניסת פועלים פלסטינים לאחר הפיגועים בינואר ובאפריל 2004 חלה ירידה משמעותית בפעילות העסקית באזור ואף קריסה