340. לטענת המדינה, אין לחייב אותה להקצות לכל אחד מן החקלאים נחלות חקלאיות חלופיות בתחומי מדינת ישראל, מכמה טעמים: ראשית, אין מקור בדין הכללי המחייב את המדינה לתת דווקא פיצוי בעין בגין הפינוי. לכך הוסיפה המדינה כי הפיצוי הניתן לחקלאים לפי החוק גבוה מהפיצוי שהם היו זכאים לו לפי הדין הכללי. שנית, החוק עצמו קבע עיקרון כללי של מתן פיצוי כספי – להבדיל מפיצוי בעין – ובקביעה זו אין כל פגם חוקתי. בהקשר זה הודגש כי ביסוד עיקרון זה עמדה, בין היתר, התפיסה כי ראוי להותיר בידי כל אדם את הבחירה מה לעשות בדמי הפיצויים שיקבל עקב ההתנתקות בלי להגבילו לעיסוק שבו עסק קודם לכן. שלישית, מן העובדה שרשויות הממשל הצבאי בחבל עזה הקצו לחקלאים נחלות חקלאיות בתחומי עזה, אין עולה כי אפשרות זו מעשית – פיזית או חוקית – אף בתחומי מדינת ישראל. בהקשר זה הודגש כי הזכויות שהוקצו בחבל עזה הן זמניות מעצם טיבן, ואין בהן כדי להצמיח זכות לקבלת נחלה חלופית זהה בישראל.
341. לכך מוסיפה המדינה כי אף אם יוחלט להקצות למי מהחקלאים נחלה חלופית בישראל, הרי שדין בקשת העותרים – לדחות את מועד פינוי הנחלות הקיימות עד להכשרתן של הנחלות החלופיות – להידחות. ראשית, משום שלנוכח לוחות הזמנים שנקבעו לפינוי דרישה זו אינה ישימה. בהקשר זה חזרה המדינה על טענתה כי ההחלטה על מועד הפינוי איננה שפיטה. שנית, משום שדין העתירה בעניין זה להידחות עקב
--- סוף עמוד 683 ---
שיהוי כבד בהגשתה: מועד הפינוי נקבע עוד ביום 20.2.2005, אך העותרים הגישו את העתירה רק ביום 26.4.2005. באשר לבקשת העותרים לביטול סעיפי חוק ציינה המדינה כי העותרים לא התייחסו כלל לסעדים אלה בגוף העתירה, ולא נימקו מה הם הפגמים החוקתיים שנפלו בסעיפים הללו והמצדיקים את ביטולם. באשר לנזק שייגרם לחקלאים בגין המעבר מודה המדינה כי אף להערכת משרד החקלאות, תפגע ההתנתקות באפשרותם של החקלאים לגדל את גידוליהם בעונת הגידול הקרובה.
342. באשר לטענות שהעלו העותרים בדבר הפגיעה בחופש העיסוק שלהם טענה המדינה את הטענות האלה: ראשית, אין הבדל של ממש בין הטענות בדבר פגיעה בקניין לבין הטענות בדבר פגיעה בחופש העיסוק, מאחר שהפגיעות כולן נוצרות בגין פינוי היישובים מחבל עזה. הפגיעה בחופש העיסוק היא רק תוצאה נלווית של הפגיעה בקניין, וכל תשובות המדינה באשר לפגיעה בקניין תקפות אף באשר אליה. שנית – וזה העיקר – המדינה פועלת כדי לאפשר הקצאת נחלות חלופיות לחקלאים המפונים כך שיש לקוות שחששם של העותרים כי לא יוכלו להמשיך ולעסוק בחקלאות לאחר הפינוי יתבדה. שלישית, הפיצויים המוענקים לחקלאים לפי החוק מפצים אותם על כל הפגיעות הנגרמות להם בגין ההתנתקות, לרבות על הפגיעה במשלח ידם. רביעית, העותרים אינם טוענים כי הייתה להם, עובר להתנתקות, זכות כלשהי לעבד נחלות בישראל. מכאן שהפגיעה בחופש העיסוק הנגרמת להם בגין ההתנתקות – ככל שזו אכן קיימת – הינה, לכל היותר, פגיעה בחופש העיסוק שלהם לעסוק בחקלאות באזור חבל עזה, ולא פגיעה בחופש העיסוק שלהם להיות חקלאים בישראל (שנותר כפי שהיה עובר להתנתקות). חמישית, לחקלאים, כמו ליתר בעלי בתי העסק, שמורה הזכות לפנות לוועדת הזכאות או לוועדה המיוחדת בבקשה להגדלת הפיצוי ככל שהם סבורים כי הפיצוי המגיע להם לפי החוק איננו מספק.