(4) ההופרה זכות השמיעה בהוצאתם של צווי הפינוי?
409. בעתירות אחדות עלתה טענה כי צווי הפינוי צווים נעדרי-תוקף הם אך באשר קודם חתימה עליהם וקודם פרסומם לא קיימו בעלי הסמכות חובה המוטלת עליהם בכך שלא העניקו למתיישבים, לבתי העסק וליישובים שבשטח המיועד לפינוי זכות להשמיע טיעוניהם והשגותיהם נגד החלטת הפינוי. לטענת העותרים, כל אחד מהם לעצמו ובדרכו, ההחלטה על עצם הפינוי ועל מועד הפינוי – החלטה שלבשה לבוש פורמאלי בהחלטת הממשלה ובצווי הפינוי – החלטה מינהלית-שלטונית כבדת-משקל היא, והשפעתה על זכויות המתיישבים השפעה מכרעת היא. בנסיבות אלו, כך טוענים הם, חייבים היו ממשלת ישראל, ראש-הממשלה ושר הביטחון לשמוע את טיעוניהם ואת השגותיהם של המתיישבים: הן על עצם החלטת הפינוי, הן בנושא היקף השטח שיפונה, הן באשר למועד הפינוי – והכול בטרם נחתמו צווי הפינוי.
410. הטענות המועלות בעתירות השונות טענות דומות הן זו לזו, ובהמשך דברינו להלן נסקור את עיקריהן במשותף. בדבריהם נסמכים העותרים על עקרון-יסוד, בן למשפחת הצדק הטבעי, כי אדם העלול להיפגע מהחלטת מינהל זכותו עומדת לו להשמיע דברו קודם ההחלטה, וכי זכות זו משמיעה מעצמה חובה המוטלת על בעל הסמכות לשמוע את הנפגע-בכוח. אם כך על דרך הכלל, כך טוענים העותרים, קל-וחומר בענייננו, שההתנתקות פוגעת – וקשות פוגעת היא – בזכויות יסוד של אלפי מתיישבים ובעלי בתי עסק. חרף כל זאת הוחלט מה שהוחלט, ועמדת הנפגעים לא נשמעה. יתר-על-כן, היישובים בשטח המיועד לפינוי שונים הם זה מזה בנסיבותיהם ובעניינם; המתיישבים היחידים ובעלי בתי העסק שונים הם זה מזה, ועל-כן חובה הייתה לשמוע גם את היישובים גם את המתיישבים ובעלי בתי העסק. וביודענו, כך טוענים העותרים, כי לא הייתה שמיעה, מסקנה נדרשת היא כי יש לבטל את צווי הפינוי
--- סוף עמוד 715 ---
המורים על היקף הפינוי ועל מועדו – או שלא ליתן להם תוקף – עד אם יישמעו, לפחות, דבריהם של נציגי היישובים השונים, ותינתן החלטה מתאימה לכל יישוב על-פי נסיבותיו הספציפיות, למיקומו ולסיכון הביטחוני שהוא עומד בפניו.
411. על טענות-יסוד אלו מוסיפים העותרים עוד טענות. כך למשל טוען עותר אחד כי פנה לממשלה בבקשה כי תישמענה טענותיו, אלא שהממשלה לא נעתרה לבקשה (לטענת המדינה, משום שפנייתו הגיעה לאחר שנתקבלה ההחלטה). עותר זה גם מוסיף ומדגיש את זכותם של המתיישבים הבודדים להשמיע טענותיהם. עותרים אחרים מדגישים דווקא את זכותם של היישובים ושל קבוצות היישובים להשמיע טיעוניהם בניסיון לשכנע כי לכל אחד מהם שיקולים ייחודיים שאינם עולים בקנה אחד עם החלטת הממשלה. בהמשך דברינו להלן נידרש לטענות הליבה שהעלו העותרים בלא שנתעמק בטענות-המשנה הנגררות.